מחכמי גליציה וארץ – ישראל. סופר וחוקר רב היקף. נולד בלבוב בשנת ה’תרמ”ט (1889). נפטר בתל – אביב בשנת ה’תשל”א (1971). בן למשפחה חסידית שהיתה קשורה לאדמו”רי רוז’ין. עד לעלייתו ארצה בשנת ה’תרצ”ה (1935) התפרנס ממו”לות וממסחר בספרים. בארץ שימש ספרן בספרייה התורנית על – שם הרמב”ם (רבי משה בר מימון) בתל – אביב. סירב לשמש ברבנות. היה גדול בתורה, בעומק ובהיקף גדול, ועם זאת צנוע. עיקר פירסומו ביצירתו התורנית והספרותית הענפה ובבקיאותו הרבה בכל הספרות התורנית.
בין חיבוריו: “קב בשמים”- על הש”ס; “מרגליות הים” – על מסכת סנהדרין; “נפש חיה” – על “שולחן ערוך” חלק “אורח חיים”; “שערי זוהר” – השוואה של ספר הזוהר עם ספרות חז”ל בהלכה ובאגדה; מהדורות מוערות של ספר ה”זוהר”, “תיקוני הזוהר”, “זוהר חדש” ו”ספר הבהיר”. כתב ביוגרפית על כמה מחכמי ישראל. ההדיר ספרי קדמונים בתוספת מבואות והערות. (אנציקלופדיה לבית ישראל)