רבי ישמעאל בן אלישע זצ”ל

רבי ישמעאל מגדולי הדור השלישי לתנאים (ג’תת”פ – תת”ק / 120 – 140).
בנו של אלישע והוא סתם רבי ישמעאל שבש”ס, המביא פעמים רבות את מאמריו וכן דברים שנלמדו בישיבתו “בי רבי ישמעאל”.

בילדותו נשבה לבית האסורים ברומי.

רבי יהושע בן חנניה שמע על תינוק יפה עיניים וטוב רואי הנתון בשבי, הלך ועמד על פתח בית האסורים, אמר: “מי נתן למשיסה יעקב”.
ענה אותו תינוק ואמר: “הלוא ה’ זו חטאנו לו ולא אבו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו”.
אמר: “מובטחני בו שמורה הוראה בישראל… לא זז משם עד שפדאו בממון הרבה” (גיטין נח, א).

רבו המובהק היה רבי נחוניה בן הקנה. כן היו רבותיו רבי אליעזר ורבי יהושע.

ישב בדרום – יהודה ליד אדום והוא שמסר את שלושה עשר הכללים (“מידות”) שהתורה נדרשת בהם.
כן קבע מספר כללים למדרש התורה שבכתב, ביניהם: “דיברה תורה בלשון בני אדם”; “אין מוקדם ומאוחר בתורה”.

חברו ובר – פלוגתא שלו היה רבי עקיבא, ומחלוקות ביניהם מובאות לרוב במשנה. היה בקי גם באגדות (מועד קן כח, ב).

אהבת ישראל שלו ניכרה במעשיו ובמאמריו, כגון:

• “הוי מקבל את כל האדם בשמחה” (אבות ג, יב)
• “מעשה באחד שנדר מבת אחותו הנאה [לא להנות ממנה ולא לישא אותה לאישה משום כיעורה]. הכניסוה לבית ישמעאל וייפוה.
  אמר לו רבי ישמעאל: בני, לזו נדרת?
  אמר לו: לאו.
  והתירו רבי ישמעאל [לישאנה]
  באותה שעה בכה רבי ישמעאל ואמר: בנות ישראל נאות הן, אלא שהעניות מנוולתן. וכשמת רבי ישמעאל היו בנות ישראל נושאות קינה ואומרות – בנות ישראל, אל רבי ישמעאל בכינה” (משנה, נדרים ט, י).

בין תלמידיו הגדולים היו: רבי מאיר (עירובין יג, א), רבי יונתן (מנחות עז, ב), רבי יאשיה (שם) ורבי אלעאי (גיטין ו, ב). “מכילתא דרבי ישמעאל”, שהוא מדרש על ספר שמות, חובר בבית מדרשו.

(אנציקלופדיה לבית ישראל)