רבי אפרים כץ זצ”ל

רבי אפרים כץ בר יעקב הכהן, מחכמי ליטא פוסק נודע. מופלג בתורה, בחסידות ובפרישות.

נולד בשנת ה’שע”ו (1616) – נפטר במגיפה בי”ג בסיון ה’תל”ח (1678).

בהיותו בן 20 נתמנה דיין בווילנה עם הש”ך (רבי שבתי הכהן) ומהרש”ק (רבי אהרן שמואל קוידנובר) בבית דינו של רבו, רבי משה יצחק יהודה לימא.

במהלך המלחמה בין שוודיה לפולין, בשנת ה’תט”ו (1655), כאשר פשטו קוזקים על ווילנה והחריבוה, נמלט עם משפחתו למורביה, הלך לפראג וייסד שם ישיבה.

אחר כך עבר לווינה ושהה בה עד שנת ה’תכ”ו (1666), אז נבחר כאב – בית – דין באופן (בודה), ואף שם ייסד ישיבה מפורסמת.

ניהל חילופי איגרות בהלכה עם חשובי רבני התקופה, לרבות חכמי טורקיה וארץ ישראל, וביניהם רבי משה גלאנטי ורבי משה אבן חביב.

בסוף ימיו הוזמן לשמש כרב הקהילה האשכנזית בירושלים, תפקיד שמילא סבו רבי אפרים הכהן 80 שנה קודם, אולם רבי אפרים נפטר ולא הספיק להיכנס לתפקיד.

חיבורו היחיד שהודפס הוא “שער אפרים” – שו”ת בסדר ה”שולחן ערוך”, שהובא לדפוס בידי בנו רבי אריה לייב.
חיבורים אחרים שלו נותרו בכתב – ידו.

נכדו הוא רבי צבי הירש אשכנזי “חכם צבי”, ונינו הוא רבי יעקב עמדין (ה”יעבץ”), שסיפר על זקנו, כי נהג לשבת בתענית כל ימות השנה, לבד מימי שבת ומועד.

(אנציקלופדיה לבית ישראל)