רבי יוסף דוד זינצהיים בר יצחק מחכמי צרפת. הרב הראשי הראשון ליהודי צרפת בעת החדשה. נולד בטרייר בשנת ה’תק”ה (1745). נפטר בפריס בשנת ה’תקע”ב (1812). שימש כראש ישיבה בווישי. לאחר שסבל מן הטרור בימי המהפכה, עזב את פריס ועבר לשמש כרב בשטרסבורג. זומן ל”אסיפת הנכבדים היהודים” שכינס נפוליון בפריס בשנת ה’תקס”ו (1806) ועליו הוטל לנסח את התשובות על שאלות השלטונות בדבר אפשרות התמזגות היהודים בצרפתים. השכיל להשביע את רצון הקיסר מבלי לפגוע בעיקרי האמונה. מונה כראש ה”סנהדרין” שהקים נפוליון והיה ל”איש-אמונים” של המשטר. התנגד בתוקף לכל מגמה של חידושים ביהדות. חיבוריו: “יד דוד” – חידושים על הש”ס; “מנחת עני” – חידושים מסודרים לפי נושאים. כולם נדפסו בשנים האחרונות. (אנציקלופדיה לבית ישראל)