רבי ישראל אלטר בר אברהם מרדכי מגור מחכמי ארץ-ישראל, אדמו”ר מגור. גדול מנהיגי החסידות בדורו, שהנהיג את עדתו בתוקף רב. חריף ופיקח ביותר. נולד בגור בשנת ה’תרנ”ו (1896). נפטר בירושלים, ביום ב’ באדר ה’תשל”ז (1977). בנו של בעל “אמרי אמת”. בשנת ה’ת”ש (1940) עלה עם אביו לארץ וכבר בחיי אביו היה אישיות נערצת. משנת ה’תש”ח (1948) מילא מקום אביו כאדמו”ר בירושלים.
בימיו נתרחבה ונתבססה חסידות גור בארץ ובחוץ-לארץ ומספר הדבקים בה נאמד ברבבות טיפח את ישיבות חסידי גור ואת יתר מוסדות החינוך לבנים ולבנות, גם בערי פיתוח שבהן הוקמו שכונות מיוחדות לזוגות צעירים חסידי גור. שם דגש על ענייני קדושה וטהרה בנוסף ללימוד התורה, שהיה הבסיס לחסידות גור מאז ומעולם. כל ימיו עמל להקים מחדש דור של פרחי חסידים, שלא יהיו שונים ממה שהיה מקובל לפני השואה. בזכות אישיותו המיוחדת וכוחו הרב בחוגים החרדים נודעה לו השפעה על החלטותיה של “מועצת גדולי התורה” של אגודת ישראל, שהוא כיהן כיושב ראש שלה, ובעקיפין גם על החיים הפוליטיים בארץ. חלק מתורתו יצא לאור בספר “בית ישראל”. (מתוך אנציקלופדיה לבית ישראל)
