וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה’ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתַּצִּילֵנִי מִלָּשׁוֹן הָרָע וּמֵאֲבַק לָשׁוֹן הָרָע וְלֹא אוֹצִיא דִּבָּה עַל שׁוּם בַּר יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּעוֹלָם, הֵן עַל גְּדוֹלִים הֵן עַל קְטַנִּים, וְלֹא יֵצֵא מִפִּי שׁוּם דִּבּוּר רַע עַל שׁוּם יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּעוֹלָם וְתַצִּילֵנִי וְתִשְׁמְרֵנִי שֶׁלֹּא אֶפְגֹּם אֶת דַּעְתִּי כְּלָל וּתְזַכֵּנִי לְאַהֲבָה דִקְדֻשָּׁה וְתַצִּילֵנִי מֵאַהֲבוֹת הַנְּפוּלוֹת מֵאַהֲבוֹת רָעוֹת וְתַעַזְרֵנִי וְתוֹשִׁיעֵנִי וּתְזַכֵּנִי וְתִתֵּן לִי כֹחַ לְשַׁבֵּר אֶת הַכֹּחַ הַמְדַמֶּה שֶׁהוּא כֹחַ הַבַּהֲמִיּוּת שֶׁאֶזְכֶּה מְהֵרָה לְשַׁבֵּר אֶת כָּל הַתַּאֲוֹת הַבַּהֲמִיּוֹת מֵאִתִּי וְתִשְׁמְרֵנִי מִן הַטָּעוּתִים הַבָּאִים עַל־יְדֵי כֹחַ הַמְדַמֶּה, שֶׁלֹּא אֶטְעֶה מִן הָאֱמֶת לְעוֹלָם עַל־יְדֵי הַטָּעוּת שֶׁל כֹּחַ הַמְדַמֶּה חַס וְשָׁלוֹם. (ליקוטי תפילות חלק א’ תפילה נד)