אמורא בבלי בדור הרביעי (סביב שנת ד’צ”ה / 335). אביו רבי אבין נגרא היה רגיל להדליק נרות רבים לכבוד שבת. פעם עבר רב הונא על פתחו ואמר: שני אנשים גדולים יצאו מכאן. ואכן נולדו לרבי אבין רב אידי בר אבין ורב חייא בר אבין (שבת כג,,ב) רב אידי היה תלמידו של רב חסדא ומסר בשמו הלכות רבות (פסחים קא, ב).
אביי ורבא נשאו ונתנו עמו בהלכה (ב”מ לה, ב). הותיר את חותמו בתלמוד במאמרים ובהלכות רבות. שם מקום מדרשו כפי שמופיע בתלמוד הוא “הנציבי”, מקום שאין זיהויו ברור. לפי גירסת הב”ח (“בית חדש” לרבי יואל סירקיס) שם המקום הוא “שכנציב” – מרכז תורני על גדת החידקל. מתלמידיו: רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע (פסחים לה, א). בניו רבי ששת (רב שישא) ורב יהושע היו אף הם “אמוראים. (מתוך אנציקלופדיה לבית ישראל)