רבי שלמה איגר בר עקיבא מחכמי אשכנז, רב וראש ישיבה. נולד בליסא בשנת ה’תקמ”ו (1786). נפטר בי”א בטבת ה’תרי”ב (1852). בנו הצעיר ותלמידו של רבי עקיבא איגר הנודע. תחילה עסק במסחר בוורשה, אך כשאיבד את רכושו במרד הפולני של שנת ה’תקצ”א ( 1831 ) קיבל על עצמו את רבנות קאליש. בשנת ה’תקצ”ט (1839) נבחר למלא את מקום אביו ברבנות פוזן.
כפעיל בענייני הקהילה ביקש להעביר את היהודים מעיסוק במסחר לחקלאות. תיכנן הקמת מושבה חקלאית ולשם כך קיבל את הסכמתו של הקיסר פרידריך וילהלם ה – 4 בשנת ה’תר”ו (1846) ייסד אגודה להתיישבות חקלאית שנתמכה בידי 21 קהילות, אולם התוכנית התבטלה בעקבות מאורעות שנת ה’תר”ח (1848). לחם בעוז למען היהדות הנאמנה והחרדית ויצא בתוקף נגד התנועה הרפורמית. עמד לצדו וחיזק את ידו של רבי שלמה זלמן בר אברהם טיקטין מברסלאו במאבקו נגד הרב הרפורמי אברהם גייגר. רבות מתשובותיו כלולות בספרי בני זמנו. מחיבוריו: “גליון מהרש”א” – על התלמוד ופסקי הרי”ף (רבי יצחק אלפסי), הודפסו עם ש”ס וילנא החל משנת ה’תרי”ט (1859); “גליון רש”א” על “שלחן ערוך – יורה דעה”. מאגרותיו הודפסו ב”אגרות סופרים”. בנו רבי יהודה ליב דבק בחסידות וייסד את שושלת לובלין. (מתוך אנציקלופדיה לבית ישראל)
הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!
בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות