רב אחא בר יעקב זצ”ל

אמורא בבלי בדור השלישי והרביעי (סביב שנת ד’פ’ / 320). תלמידו של רב הונא (יבמות סד, ב). רבא ואביי חיו בסוף ימיו ונשאו ונתנו עמו בהלכה (חולין י, ב). היה ידוע כחסיד ומלומד בניסים (קידושין כט, ב). היה מתמיד גדול בתורה, והיה “לווה ופורע”, כלומר, פעמים שהיה טרוד במזונותיו ביום ופורע זמן לימודו הקבוע בלילה (עירובין סה, א ורש”י שם). היה ראש ישיבה בפפוניא שליד פומבדיתא, ובהשראתו קם שם דור של חכמים ידועים המכונים “פפונאי’ (נדה סז, ב). נשא ונתן עם רב נחמן, ומסופר שרבא שיבחו לפני רב נחמן ואמר עליו שהוא אדם גדול.

כשבא רב אחא בר יעקב לפני רב נחמן אמר לו שישאל אותו שאלה. לכששאל רב אחא בר יעקב את שאלתו השנייה אמר לו: הנח לי, שעדיין אינני יודע את התשובה לשאלה הראשונה (ב”ק מ, א). אך מצינו לעתים קרובות שהוא מוסר הלכות בשמו של רב נחמן (ב”ב נב, א). כן נשא ונתן עם רב חסדא (ביצה לג, ב). רב פפא היה תלמידו (חולין לג, א). אמרותיו באגדה עוסקות לעתים בעניינים עמוקים וברזי תורה.

לימד זכות על השטן שקיטרג על איוב, שכיוון שראה שדעת הקדוש ברוך הוא נוטה אחר איוב, אמר [השטן]: חס ושלום תשתכח אהבתו לאברהם. על כך מסופר, שכשדרש דברים אלו בפפוניא בא השטן ונשק לרגליו (ב”ב טז, א). האריך ימים. על נסיבות מותו מסופר בגמרא כי כתב על עור של עגל ספר תורה ש”ארכו כהיקפו” (שדקדק מאד בצורתו המהודרת), וחכמים “נתנו בו את עיניהם” ומת (שם יד,א). (מתוך אנציקלופדיה לבית ישראל)