רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַתָּה יוֹדֵעַ עֹצֶם דָּחְקֵנוּ וַעֲמָלֵנוּ וּמִעוּט וְצִמְצוּם הַפַּרְנָסָה שֶׁנִּתְמַעֲטָה מְאֹד פַּרְנָסַת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בִּפְרָט פַּרְנָסַת הַכְּשֵׁרִים הַחֲפֵצִים לִכְנֹס בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ וּלְעָבְדְּךָ בֶּאֱמֶת, אֲשֶׁר פַּרְנָסָתָם דְּחוּקָה מְאֹד, וְרַבִּים נִמְנָעִים הַרְבֵּה מֵעֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵחֲמַת עוֹל וְטִרְדַּת הַפַּרְנָסָה רַחֵם עָלֵינוּ לְמַעַן שְׁמֶךָ, וְתַשְׁפִּיעַ עָלֵינוּ שֶׁפַע טוֹבָה וּפַרְנָסָה טוֹבָה לָנוּ וּלְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וּבִפְרָט לְהַחֲפֵצִים לְיִרְאָה אֶת שְׁמֶךָ עָזְרֵנוּ וְהוֹשִׁיעֵנוּ שֶׁלֹּא תִּמְנַע וּתְעַכֵּב אוֹתָנוּ הַפַּרְנָסָה מֵעֲבוֹדָתְךָ בֶּאֱמֶת כִּי לְךָ לְבַד עֵינֵינוּ תְלוּיוֹת “כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ” כִּי אֵין אִתָּנוּ יוֹדֵעַ עַד מָה שׁוּם סִבָּה וְעֵסֶק בְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע אֵיךְ לְהַמְשִׁיךְ פַּרְנָסָה כִּי אִם עָלֶיךָ לְבַד אָנוּ נִשְׁעָנִים.(ליקוטי תפילות חלק ב’ תפילה ז)