רבי נתן נטע שפירא בר שלמה מחכמי פולין, מגדולי המקובלים, רב, ראש – ישיבה ומחבר.
נולד בשנת ה’שמ”ה (1585) – נפטר צעיר לימים בי”ג באב ה’שצ”ג (1633).
התפרסם כאיש קדוש, ומסופר עליו, שבשעה שערך “תיקון חצות” זכה לגילוי אליהו.
מלבד תלמוד ופוסקים, עסק כבר בצעירותו במדעים שונים, ביניהם פילוסופיה, אסטרונומיה ודקדוק.
בעיקר עסק בחכמת הקבלה.
משנת ה’שע”ז (1617) כיהן כרב וכראש – ישיבה בקרקוב.
העמיד תלמידים רבים, ביניהם נמנה הש”ך (רבי שבתי הכהן, בעל “שפתי כהן”). רוב חיבוריו עוסקים בחכמת הקבלה, באמצעותם הפיץ את תורת האר”י (רבי יצחק לוריא).
לפרסום מיוחד זכה חיבורו “מגלה עמוקות” – 252 דרשות על המלה “ואתחנן” (דברים ג, כג).
בשם זה נקרא גם פירושו על דרך הפשט, על התורה.
מחיבוריו בהלכה התפרסם הספר “חידושי אנשי שם” – על הלכות הרי”ף (רבי יצחק אלפסי), שנדפס ברוב המהדורות של הרי”ף.
בכתב – יד נותרו חיבורים רבים, בנגלה ובנסתר.
עם צאצאיו נמנו צדיקים וגאונים נודעים, ביניהם: רבי יהונתן אייבשיץ מפראג, האדמו”ר רבי פנחס שפירא מקוריץ, מייסד שושלת חסידית, ורבי מאיר שפירא מלובלין, מייסד ישיבת “חכמי לובלין” ומנהיג תקנת “הדף היומי”.
(אנציקלופדיה לבית ישראל)
הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!
בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות