כולנו מכירים את חסידות ברסלב, כולנו מכירים את הצדיק הקדוש והנורא רבי נחמן מברסלב זי”ע, אבל לולא רבי נתן מברסלב לא היינו זוכים להתוודעות לאור הגדול והקדוש הזה.

רבי נתן מברסלב, המכונה בפי כל מוהרנ”ת נולד בנעמירוב בשנת תק”מ ט”ו לחודש שבט (22 ינואר 1780), לאביו הנגיד רבי נפתלי הירץ שטרנהארץ, ולאמו מרת חיה ז”ל.
עוד מהיותו ילד קטן היה מתמיד גדול בלימוד, והפך לעילוי של עיירתו נעמירוב שבאוקראינה. בגיל שתים עשרה כבר נשתדך עם בתו של אחד מגדולי הדור, רבי דוד צבי הגדול זצ”ל.

רבי נתן היה אצל רבים מצדיקי הדור, אך כאשר ביקר בגיל עשרים ושתיים אצל רבנו הקדוש, רבי נחמן מברסלב זי”ע, בפעם הראשונה בשנת תקס”ב, אמר: ‘זהו! פה זה מקומי’.
עוד טרם הגעתו של רבי נתן מברסלב לרבנו הקדוש, אמר רבנו לרבי יודל, גדול תלמידיו: “צופה אני נשמה חדשה באוקראינה, נשמה זכה וטהורה שלא היתה מעודה בזה העולם השפל”, בהתכוונו על מוהרנ”ת.
כאשר נכנס אל רבנו בפעם הראשונה, פנה אליו רבנו ואמר: “מכירים אנו זה את זה כבר זמן רב, אך זה מזמן שלא נפגשנו”. רבי נתן התרגש נורא וקיבל על עצמו לדבוק ברבנו בכל נפשו, אף רבנו דבק בתלמידו מוהרנ”ת בקשר אמיץ ונפשו נקשרה בנפשו. וכך אמר לאנשיו אחר שפגש בתלמידו רבי נתן: “מעתה איני בודד”.
רבי נתן מברסלב שכח מכל מאווי העולם, וראה לנגד עיניו רק את מורו ורבו תדיר ללא היסח הדעת, החל לכתוב תורותיו במסירות נפש והפך לסופרו, וברבות הימים אמר רבנו עליו: “לולא רבי נתן, לא היה נשאר דף אחד מכל הכתבים שלי”.
בכל שנות חייו היה מסור ונאמן לרבנו בכל מאודו, רבנו התבטא עליו גדולות ונצורות וקצרה היריעה מלהכיל, ופעם התבטא על רבי נתן ועל חברו רבי נפתלי, “הם היהלומים שלי”.

רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב נפטר בגיל צעיר מאוד (38) והשאיר את תלמידיו יתומים, חלל עצום נפער בעולמו של מוהרנ”ת.
לאחר פטירתו של רבנו עבר מוהרנ”ת לגור בעיר ברסלב, מקום משכן רבו הגדול, והחל לבסס את החסידות על עמדה. בד בבד המשיך לעסוק בהדפסת ספרי רבנו, יחד עם זאת דאג במסירות נפש לבית רבנו ז”ל ולילדיו הרכים.

רבי שמעון זצ”ל שמשו ותלמידו הראשון של רבנו הקדוש התבטא על מוהרנ”ת “תמיד חשבתי על מוהרנ”ת שהוא תלמיד רבינו, כעת אני רואה שהוא הוא הרבי בעצמו! אני הרי מבין על יהודי טוב (כלומר אדמו”ר), כי הרי עזבתי את כל מפורסמי הדור והתקרבתי לרבינו בהיותו עדיין ילד. ובכן אני אומר לכם שכיום מוהרנ”ת הוא הרבי”.

בשנת תקצ”ה, התעוררה עליו מחלוקת נוראה, עד כדי שרצו להחרימו כליל, ואף איימו על חייו וחיי ילדיו, הכל בכדי שיפסיק לעסוק בהפצת דעת רבנו הקדוש. על אף כל היסורים הנוראים שעבר, המשיך לעסוק בהפצת תורת רבו במחתרת. התנגדות קשה זו שקמה עליו, הובילה לכליאתו הזמנית בבית האסורים על ידי השלטונות, באשמת העוון החמור ביותר באותן שנים – ‘הפצת היהדות’.

אחרי שחרורו בהשתדלות תלמידיו הנאמנים, נמלט מעיר לעיר באוקראינה, ושב לברסלב. זמן קצר לאחר מכן הוא הוגלה מברסלב, והושם תחת צו בית משפט בעיר מולדתו – נעמירוב.

למרות הרדיפות הקשות והמחלוקות לא עצר רבי נתן לרגע מעבודתו את בוראו, ובמסירות נפש שאין כדוגמתה עסק תדיר בתורה, בתפילה ובכתיבת חידושים, גם בימי מעצרו בבית האסורים כתב חידושי תורה בצינוק האפל.
עם ייסוריו האישיים, הן מעוני והן מההתנגדות לפעילותו הענפה, ובכלל כל שנות חייו רבות התלאות, היה מוהרנ”ת לבדו אחראי לעיצוב וביסוס החסידות, הן בהדרכת התלמידים, הקמת בית המדרש, הדפסת הספרים ובכל ענייני דאגת הקהילה.

מוהרנ”ת הקים דור של תלמידים צדיקים יראים ושלמים שהמשיכו את דרך החסידות לדורות הבאים.

ביום שישי, י׳ בטבת שנת תר”ה, לאחר הדלקת נרות שבת קודש, השיב את נשמתו הקדושה והטהורה לבוראו, ורץ הישר אל חיק מורו ורבו בהיכלות העליונים (כפי שחזה חברו הקרוב ביותר רבי נפתלי מנעימרוב, שאף הוא היה מגדולי תלמידי רבנו ז”ל).

בכל שנות חייו הקדושים והטהורים זכה מוהרנ”ת להעמיד את תורת רבנו הקדוש על תילה, ובזכותו חיה ונושמת חסידות ברסלב עד היום.

זכותו תעמוד לנו ולכל ישראל, אמן