רבי משה זכות זצ”ל

רבי משה זכות בר מרדכי מחכמי איטליה. רב, מקובל ומחבר תפילות ושירים. בן למשפחת אנוסים מפורטוגל. נולד באמסטרדם בשנת ה’שפ”ה (1625) בערך. נפטר במנטובה בב’ דסוכות ה’תנ”ח (1697). למד לימודי יהדות ולימודים כלליים מפי רבי שאול מורטירה. מסופר שמאוחר יותר התענה 40 תעניות “כדי שתשתכח ממנו שפת לטין”. למד בבית – המדרש שהוקם באמסטרדם, ואחר – כך נדד לפולין ללמוד בישיבה.

עסק רבות בלימוד קבלה. בשנת ה’ת”ה (1645) בערך התיישב בוונציה, שם שימש כדרשן ואחר כך כרב. התקרב למקובלים שבאו לוונציה מצפת ומירושלים. בראשית תנועת השבתאות תמך בהתעוררות לתשובה והתנגד להנהגת חידושים, כגון ביטול תיקון – חצות ומנהגים אחרים. אחרי ששבתי צבי המיר את דתו, פעל יחד עם שאר רבני ונציה נגד נתן העזתי ונגד תעמולת השבתאים, אף – על – פי שבין חסידיהם נמצאו כמה מתלמידיו החביבים ביותר. משנת ה’תל”ג (1673) עד פטירתו היה רב במנטובה. עמד בקשרים הדוקים עם מקובלים בכמה מקומות. נחשב כראש מקובלי איטליה.

מתלמידיו הקרובים בקבלה היו רבי בנימין בר אליעזר הכהן מרג’יו ורבי אברהם רזויגו. מחיבוריו בנגלה נתפרסמו פירושו על המשנה – “קול הרמ”ז”, שנדפס בחלקו, וכן קובץ של שאלות ותשובות. ערך את מהדורת “זוהר חדש” והגיה ספרים רבים, בעיקר ספרי קבלה. חיבר לפחות 2 פירושים לספר ה”זוהר”; אחד נדפס בחלקו, אך נשתמרו ממנו כתבי – יד שלמים. פירוש אחר, “מקדש ה”‘, נדפס בקיצור בתוך ספר “מקדש מלך” לרבי שלום בוזגלו. חלק קטן מאגרותיו נדפס ב”אגרות הרמ”ז”. כתב כמה ספרי שירים על נושאי הקבלה. כמה מפיוטיו הוכנסו למחזורים של עדות המזרח. (אנציקלופדיה לבית ישראל)