רבי ישראל אבוחצירא בר מסעוד מחכמי מרוקו וארץ ישראל. מקובל אלוקי ובעל מופת. פארה של יהדות מרוקו. נולד בשנת ה’תר”נ (1890) בתאפיללת שבמרוקו. נפטר בנתיבות בד’ בשבט ה’תשמ”ד (1984). בן לשושלת רבנים מפוארת במרוקו. מגיל צעיר התפרסם כצדיק קדוש והחלו באים אליו אנשים על מנת שיברכם ויתפלל עבורם. מופתים שעשה הועלו על נס.
כשהתייתם מאביו מילא את מקומו כראש ישיבת תאפיללת ונתגלה כבקי גדול בתורה וכגאון. כשנרצח אחיו רבי דוד הי”ד נתקבל כראש העדה בעיר זו, שימש כדיין ונודע בפסיקותיו המפליאות. נערץ אף על ידי הנוכרים.
מסופר על אחד ממושלי המחוז במרוקו, שהיה עריץ ואכזר. רבי ישראל עמד מולו והוכיחו בתוקף ובתוך מספר ימים חלה ונטה למות. רק כאשר הבטיח כי יחדל ממעשיו ניאות רבי ישראל לברכו ולאחר ימים מועטים הבריא ונעשה למעריצו של הרב. ביקר מספר פעמים בארץ-ישראל עד שבשנת ה’תשכ”ד (1964), כשרוב יהודי מרוקו עלו לארץ, עלה אף הוא ונשתקע בנתיבות. עד מהרה נהפך ביתו למקום עליה לרגל לכל שכבות הציבור, ספרדים ואשכנזים, תסידים ומתנגדים, אשר האמינו שמברכתו תבוא הישועה, ברכה והכוונה. מפה לאוזן עברו סיפורי מופת על חולים שאפסה תקוותם והחלימו בברכתו, על עקרות שנפקדו, על נכים שהתהלכו ועל סומים שנתפקחו. לאחר מותו נקבר בעיירה נתיבות שם הפך אהל ציון הקבר למקום התכנסות של יהודי מרוקו, ורבים אחרים, המשתטחים על קברו ביום השנה לפטירתו. (אנציקלופדיה לבית ישראל)