רבי יצחק זאב הלוי סולוביצ’יק זצ”ל

רבי יצחק זאב הלוי סולוביצ’יק מגדולי התורה בדור האחרון, ראש – ישיבה ומחבר.

נולד בשנת ה’תרמ”ו (1886). נפטר בשנת ה’תש”כ (1960). תלמידו המובהק של אביו רבי חיים וממשיך דרכו המיוחדת בלימוד. בשנת ה’תרע”ח (1918) ירש את מקום אביו כרבה של בריסק. רבי יצחק זאב, המכונה בעולם הישיבות “רבי ולוולה”, לא היה ראש – ישיבה במובן הרגיל ולא עמד מעולם בראש מוסד ישיבתי, אלא בבית מדרשו התרכזו מיטב הבחורים, להם אמר שיעורים בסוגיות הש”ס. שיטת לימודו היתה המשך לשיטת אביו הגדול ובנויה על אותם יסודות הגיוניים.

כשנכבשה פולין על – ידי גרמניה בשנת ה’תרצ”ט (1939), נמלט לווילנה עם חלק מבניו ובנותיו (אשתו וארבעה ילדים נרצחו בבריסק). בשנת ה’תש”א (1941) הגיע לארץ – ישראל, התיישב בירושלים והמשיך לומר שיעורים בפני לומדים מצויינים, בבית מדרשו בביתו. במידה רבה היה פרוש מענייני העולם הזה ונמנע מלהופיע בציבור. את דעתו השמיע רק כשנוכח לדעת שהעניין קשור בסכנה לחיי הדת וליסודות היהדות, אז הביע את דעתו, “דעת תורה”, בנחרצות ובתקיפות רבה. לא השתייך לשום חוג או גוף פוליטי, אבל השפעתו היתה רבה על היהדות החרדית.

לאחר פטירת ה”חזון איש” (רבי אברהם ישעיהו קרליץ), נחשב הרב מבריסק למנהיגה הרוחני של היהדות החרדית. היה מתנגד חריף לשלטונה החילוני של מדינת ישראל. כאביו, גם רבי יצחק זאב הרבה לעסוק בסדר “קודשים” וחידושיו, שנדפסו בשכפול ו”סטנסיל”), נחשבים לספרי יסוד בענייני קודשים. חיבר ספר אחד על “משנה תורה” של הרמב”ם (רבי משה בר מימון), שנקרא “חידוש מרן רי”ז הלוי” וכן חידושים על התורה. לאחר פטירתו, המשיכו בניו בדרכו ואף הקימו ישיבות, בהם לומדים לפי שיטת “בריסק”. (אנציקלופדיה לבית ישראל)