רבי יעקב ישראל עמדין זצ”ל (יעב”ץ)

רבי יעקב ישראל עמדין בר צבי הירש (יעב”ץ) מגדולי חכמי אשכנז. רב, פוסק ומחבר. מראשי הלוחמים בכת שבתי צבי.

נולד באלטונה (גרמניה) בשנת ה’תנ”ז (1697). נפטר שם ב – ל’ לחודש ניסן שנת ה’תקל”ו (1776).

אביו, רבי צבי הירש אשכנזי – ה”חכם צבי”, היה גם רבו. אחר – כך למד אצל רבי מרדכי כץ באונגריש ברוד שבמורביה, ובשנת ה’תע”ו (1716) נשא לאשה את בת רבו.

רבי יעקב למד גם קבלה ודקדוק, וידע לשונות: גרמנית, הולנדית ולטינית. הוא סירב להצעות רבות למשרת רבנות ואב”ד (אב – בית – דין).

מסופר, שהיה נוהג לומר בדרך הלצה: “ברוך אתה ה’… שלא עשני אב”ד” (במקום “עבד”). בשנת ה’תפ”ת (1728) נענה להפצרות ומונה לרב באמדן (עמדין). על שם העיר כונה “עמדין”. בשנת ה’תצ”ג (1733) חזר לעירו אלטונה, שם הקים בית – מדרש ליחידי סגולה.

הקים בית – דפוס, הדפיס את ספריו וחילקם חינם לכל דורש. לפרנסתו עסק בתכשיטים ובאבני – חן. נודע במלחמתו התקיפה בכת שבתי צבי. התפלמס עם רבי יהונתן אייבשיץ, שנחשד בעיניו כמסייע לכת. המחלוקת פילגה זמן רב את יהדות אשכנז. רבים מחכמי הדור עמדו לצד רבי יהונתן אייבשיץ לנקותו מכל חשד. בעקבות המחלוקת נאלץ רבי יעקב לעזוב לזמן – מה את עירו ועבר לאמסטרדם, שם כתב את ספרו “תורת הקנאות” נגד כת שבתי צבי.

בשנת ה’תקי”ב (1752) חזר לאלטונה. רבי יעקב התנגד לחכמת הפילוסופיה. בספרו “מטפחת ספרים” כתב כי אינו מאמין שהרמב”ם (רבי משה בר מימון) כתב את “מורה הנבוכים”. למרות שהתיר לימוד מדעי הטבע, התנגד בתוקף ל”השכלה” ולדרכה. כתב כ – 50 ספרים, ביניהם: סידורו המפורסם “בית יעקב”, כולל פירושים ודינים; “לחם שמים” – על המשנה; “מור וקציעה” – על ה”טור” ו”בית יוסף”; “שאילת יעב”ץ” – שאלות ותשובות; “עץ אבות” – על מסכת אבות; “מגילת ספר” – זכרונותיו ותולדות אביו ה”חכם צבי”.

(אנציקלופדיה לבית ישראל)