רבי יעקב חיים בן נאים בר שמואל מחכמי צפון אפריקה. רב, מקובל ופוסק. נפטר בכ”ח בתשרי ה’תקס”ד (1803). רב בפס שבמרוקו. בשנת ה’תק”כ (1760) עזב את פס בדרכו לארץ – ישראל, אך התעכב בעיר מסקרה, שם שימש כרב ודיין.

עלה לארץ ישראל וישב בה זמן קצר. בשנת ה’תקכ”ד (1764) ירד לאלג’יר, שם שימש כרב וכדיין כעשר שנים. נהג בתקיפות ובחריפות ועורר נגדו מתנגדים, ועקב כך, נאלץ לעקור לליוורנו שבאיטליה.

שם הדפיס את חיבוריו: “זרע יעקב” – שו”ת; “ישועות יעקב” – דרשות; “חסד ואמת”- מחידושיו לתלמוד. כן הדפיס את ספר “הזוהר”. חיבר פיוטים לחג פורים של יהודי אלג’יר, שהוחג בעקבות הניצחון על הספרדים. באלג’יר נהגו להזכיר בליל יום הכיפורים את נשמת “שליח ירושלים רבי יעקב בן נאים ” (אנציקלופדיה לבית ישראל)  

פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים