רבי יוסי בן קיסמא ע”ה

תנא בדור השלישי.

הרביץ תורה והיו לו תלמידים הרבה.
שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קיסמא: “אימתי בן דוד בא? – אמר: מתיירא אני שמא תבקשו ממני אות”
אמרו לו: “אין אנו מבקשין ממך אות”.
אמר להם: לכשיפול השער הזה (שבעיר רומי – רש”י) ויבנה, ויפול, ויבנה, ויפול, ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא”.
אמרו לו: “רבינו, תן לנו אותן”
אמר להם: ולא כך אמרתם לי שאין אתם מבקשין ממני אות ?
אמרו לו: “ואף על פי כן”
אמר להם: “אם כך – יהפכו מי מערת פמייס לדם, ונהפכו לדם” (סנהדרין צח, א).

לא אחת ניבא פורענות ונבואתו התגשמה, כמסופר:
מעשה בבית הכנסת של טבריא, בנגר שיש בראשו גלוסטרא שנחלקו בו רבי אלעזר ורבי יוסי, עד שנקרע ספר תורה בחמתן, והיה שם רבי יוסי בן קיסמא, אמר: “תמיה אני אם לא יהיה בית הכנסת זו עבודת כוכבים. וכן הוה” (יבמות צו, ב).

עוד מסופר על ימיו האחרונים: “כשחלה רבי יוסי בן קיסמא, הלך רבי חנינא בן תרדיון לבקרו.
אמר לו: “חנינא אחי, אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה? שהחריבה את ביתו ושרפה את היכלו, והרגה את חסידיו ואבדה את טוביו, ועדיין היא קיימת, ואני שמעתי עליך שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וספר מונח לך בחיקך”
אמר לו: “מן השמים ירחמו”
אמר לו: “אני אומר לך דברים של טעם, ואתה אומר לי מן השמים ירחמו, תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש!”
אמר לו: “רבי, מה אני לחיי העולם הבא?”
ואמרו: “לא היו ימים מועטים עד שנפטר רבי יוסי בן קיסמא, והלכו כל גדולי רומי לקברו והספידוהו הספד גדול, ובחזרתן מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וספר תורה מונח לו בחיקו”
הביאוהו וכרכוהו בספר תורה, והקיפוהו בתבילי זמורות והציתו בהן את האור” (עבודה זרה יח, א).

מאמרו הנודע: “אמר רבי יוסי בן קיסמא, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד ונתן לי שלום והחזרתי לו שלום.
אמר לי: “רבי, מאיזה מקום אתה?”
אמרתי לו: “מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני”
אמר לי: “רבי, רצונך שתדור עמנו במקומנו ואני אתן לך אלף אלפים דינרי זהב ואבנים טובות ומרגליות”
אמרתי לו: “בני, אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה. לפי שבשעת פטירתו של אדם, אין מלוין לו לאדם לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות, אלא תורה ומעשים טובים בלבד” (אבות פרק א’ משנה ט).

(אנציקלופדיה לבית ישראל)