רבי חיים עטר (“אור החיים הקדוש”) זצ”ל

רבי חיים עטר בר משה מגדולי חכמי מרוקו וארץ – ישראל. מקובל, פוסק ומפרש התורה.
מפורסם כבעל “אור החיים הקדוש”. שני חכמים נוספים שזכו לתואר “הקדוש” היו: האר”י (רבי יצחק לוריא) והשל”ה (רבי ישעיה הלוי הורוביץ, בעל “שני לוחות הברית”).

נולד בסאלי שבמרוקו בשנת ה’תנ”ו (1696). נפטר בירושלים בשנת ה’תק”ג (1743).
היה בן למשפחה עשירה ונכבדה שהתייחסה למגורשי ספרד. למד תורה מזקנו רבי חיים אבן עטר.

רבי חיים ייסד ישיבה בביתו ודרש בפני כל בני העיר בבוקר ובערב. דרשותיו השפיעו מאוד על שומעיהם. הוא עסק בצדקה ובגמילות חסדים והיה מהנה תלמידי – חכמים מנכסיו.
החיד”א (רבי חיים יוסף דוד אזולאי) מתאר את גדולתו בכל מקצועות התורה, בנגלה ובנסתר, ואת התנהגותו בחסידות ובענווה יתירה.

לאחר שירד מנכסיו, נאלץ לנדוד למכנאס ומשם לפאס, שם ישב עד שנת ה’תצ”ח (1738). עקב רעב כבד שהיה שם, עבר לעיר תיטואן. בגלל הצרות הרבות במרוקו, החליט לעלות לארץ – ישראל. הוא נדד בהרים ובמדבריות תוך סכנות גדולות והגיע דרך הים לאלג’יר. נסע לליוורנו שבאיטליה, שם הדפיס חלק מחיבוריו. באיטליה הרביץ תורה ברבים והשמיע באוזני הציבור דרשות ודברי מוסר.

תוכניתו של ה”אור החיים” היתה, להקים ישיבה גדולה בירושלים, בעזרת נדיבי עם מאיטליה, כשבחורים מאיטליה ילמדו בישיבתו.
הוא הצליח להקים ועד, שקיבל על עצמו להחזיק את הישיבה, שתיקרא “כנסת ישראל”. בראש – חודש אב ה’תק”א (1741) יצא מאיטליה עם קבוצת תלמידים ובני משפחותיהם, כשלושים נפש, בדרכו לארץ ישראל. בסוף שנת ה’תק”ב (1742) הגיע לירושלים.

בואו לירושלים עשה רושם כביר על חכמי העיר. בירושלים הרביץ תורה בישיבתו. לא היה זמן רב בירושלים וכשנה אחרי בואו נפטר והוא כבן 47 בלבד.
ישיבתו התקיימה גם אחרי פטירתו. היא עברה לידי קהילת האשכנזים ושמה הוסב לישיבת “אור החיים”.

רבי חיים התפרסם בעולם בעיקר בזכות חיבורו “אור החיים” – פירוש על התורה בדרך הפשט, הדרש והסוד. פירושו קנה שביתה בעיקר במקומות בהם היתה נפוצה ה”חסידות”.

בין שאר חיבוריו:

• “חפץ ה”‘ – חידושים על מסכתות מן התלמוד
• “פרי תואר” – השגות על ספר “פרי חדש” לרבי חזקיה דה סילווה
• “ראשון לציון” – חידושים על כמה ממסכתות התלמוד ועל “שולחן ערוך” חלק “יורה דעה”

(אנציקלופדיה לבית ישראל)