רבי חיים עוזר גרודזינסקי בר דוד שלמה מהגדולים שבחכמי פולין – ליטא. ממנהיגי הדור שלפני שואת אירופה, גאון בתורה ופוסק. נולד באיוויה בט’ באלול ה’תרכ”ג (1863). נפטר בווילנה בה’ באב ה’ת”ש (1940). למד תורה מפי אביו, שכיהן כרב באיוויה במשך 50 שנה. בגיל 10 נודע כ”עילוי מאיוויה”. לאחר היותו בר – מצווה עבר לישיבת וולוז’ין, שם היה תלמיד חבר לרבי חיים סולובייצ’יק מבריסק. אחר – כך עבר לווילנה, שם ייסד “קיבוץ אברכים” (כולל) – “הקיבוץ של רבי חיים עוזר” – ובו התחנכו כמה מגדולי ישראל.
עם פטירת חמיו בשנת ה’תרמ”ו (1887) נתמנה במקומו לרב בווילנה, וכבר מגיל צעיר היה לפוסק, למנהיג רוחני ולעסקן ציבורי של “ירושלים דליטא”. בתורתו מיזג את שיטת הלימוד הוותיקה, שנהגה בווילנה, עם שיטתו של רבי חיים מבריסק. ה”חפץ חיים” (רבי ישראל מאיר הכהן) אמר עליו: “רבי חיים עוזר הוא כלל ישראל”. בשנת ה’תרס”ט (1909 ) יזם אסיפת רבנים בווילנה, שהתקיימה בהשתתפות רבי חיים מבריסק, ה”חפץ חיים” והאדמו”ר מגור (רבי אברהם מרדכי אלטר) והוחלט בה לייסד את “כנסת ישראל”, אירגון שביקש לאחד למען פעילות רוחנית את כל חלקי היהדות החרדית ברוסיה. בשנת ה’תרע”ב (1912) השתתף בוועידת הייסוד של “אגודת – ישראל” בקטוביץ’ והיה לנשיא “מועצת גדולי התורה” ומראשי הכנסייה הגדולה הראשונה, השנייה והשלישית. היה ממתנגדי התנועה הציונית. בשנות מלחמת העולם ה – ו נדד בערי – השדה והקים בהן ישיבות, תלמודי – תורה ומוסדות צדקה.
אחרי המלחמה שיקם את הריסות קהילת וילנה. בשנת ה’תרפ”ד (1924) הקים את “ועד הישיבות”, שנועד לממן את החזקת הישיבות ותלמידיהן. בשנה הראשונה של מלחמת העולם ה – 2, כשווילנה שימשה מקלט לפליטים יהודים רבים, עשה רבי חיים עוזר רבות למענם, דתיים כחילוניים, ובשל כך סירב להצעת תלמידיו לעלות לארץ – ישראל. נפטר זמן – מה לפני שהקיץ הקץ, בשואה, על קהילת וילנה המפוארת. חיבר ספר שו”ת “אחיעזר”, הכולל תשובות על שאלות רבות שנשאל ופסקים בהלכה. בהקדמתו לספרו, שנכתב על רקע מוראות התקופה, הטעים, כי התורה היא מקור ניחומים לעם ישראל בשעותיו הקשות. (אנציקלופדיה לבית ישראל)
הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!
בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות