רבי חיים חזקיהו מדיני בר רפאל אשר אליהו מחכמי ארץ – ישראל. מגדולי חכמי התורה והמשיבים. נולד בירושלים בז’ במרחשון ה’תקצ”ה (1834). נפטר בחברון בכ”ד בכסליו ה’תרס”ט (1908). גדל על ברכי רבנים מפורסמים, ביניהם: רבי יצחק קובו ורבי יוסף ניסים בורלא.
בהיותו בן 18 התייתם מאביו ובעצת חכמי ירושלים נסע אל קרובי משפחתו בקושטא, שהיו בעלי אמצעים. בקושטא הרביץ תורה והעמיד תלמידים רבים, אך סירב לבקשת גבאי הקהילה לכהן שם כדיין. בשנת ה’תרכ”ז (1867) נתמנה אב – בית – דין בקהילת קרסנודר שבקרים, שם ישב 33 שנים, כשהוא מקדיש את זמנו לחיזוק הקהילה שמצבה הרוחני היה ירוד. הוא הקים שם ישיבות והרביץ תורה ברבים.
נודע בעיקר בשל ספרו הגדול “שדי תמד”, שהוציא לאור ב- 18 כרכים. ספר זה הוא כעין אנציקלופדיה תלמודית, לפי סדר א”ב, המכילה כללים בש”ס ובפוסקים, אסיפת דינים ושאלות ותשובות. זהו אחד מספרי ההלכה הענקיים והוא בשימוש עד ימינו.
בשנת ה’תרנ”ט (1899) חזר לארץ – ישראל והתיישב בירושלים, שם הדפיס את ספרו “פקועות שדה”. שמו יצא לתהילה ושאלות בהלכה הופנו אליו מכל העולם היהודי. כששמע שרוצים לבחור בו כ”ראשון לציון”, עזב בשנת ה’תרס”א (1901) את ירושלים והתיישב בחברון. לאחר שנפטר רבה של חברון, נתמנה רבי חיים חזקיהו לתפקיד זה וכיהן בו עד פטירתו. בחברון ייסד ישיבה. נודע כקדוש וכבעל מופת ואף נוכרים פנו אליו.
מספריו האחרים: “מכתב לחזקיהו” – חידושים על הש”ס ועל ה”שולחן ערוך”; “אור לי” – חידושים ושאלות ותשובות; “ברכת החמה”; “מגילת ספר”; “נעים זמירות” – קובץ פיוטים ובקשות. תשובות רבות שלו נכללו בספרי מחברים בני דורו. (אנציקלופדיה לבית ישראל)