רבי דוד טבלי שיף זצ”ל

רבי דוד טבלי שיף בר שלמה זלמן הכהן, מגדולי חכמי אשכנז, רב, פוסק וראש – ישיבה. נפטר בלונדון בכ”ג בכסלו ה’תקנ”ב (1792). יליד העיר פרנקפורט. מצאצאי מהר”ם (רבי מאיר) שיף. היה תלמידם של רבי יעקב פפירש, בעל “שב יעקב”, ושל רבי יעקב יהושע פלק, בעל “פני יהושע”. עוד בשבתו בפרנקפורט התפרסם כגדול בתורה.

בין תלמידיו נמנה רבי נתן אדלר, רבו של ה”חתם סופר” (רבי משה סופר). עבר לווינה, שם כיהן כ”מגיד מישרים”. לאחר – מכן היה ראש בית – המדרש בוורמייזא. אחר – כך חזר לפרנקפורט, שם כיהן כדיין. בשנת ה’תקכ”ה (1765) הוזמן לכהן כרב ראשי לקהילת האשכנזים בלונדון, שם ישב עד פטירתו,

היה רבו של בית הכנסת הגדול בלונדון. התפרסם בדרשה שנשא לשלומה של מלכות, ובתפילת “הנותן תשועה” לכבוד החלמתו של המלך ג’ורג’ ה – 3. חיבר ספר בשם “לשון זהב” – חידושי הלכות, שאלות ותשובות, חידושים על המשנה ודרשות על התורה. רבות מהגהותיו של רבי נתן אדלר על המשנה, המופיעות בספרו “משנת רבי נתן”, הן ממה ששמע מפי רבו, רבי דוד טבלי. (אנציקלופדיה לבית ישראל)