מחכמי ארץ ישראל. פוסק חשוב. ראש ישיבה ומגדולי מרביצי התורה.
נולד בירושלים בכ”ט בתמוז ה’תרפ”ד (1924). נפטר בי”ט בתמוז ה’תשנ”ח (1998). אביו רבי אליהו היה מקובל נודע.
רבי בן ציון היה תלמידו המובהק של רבי עזרא עטיה ראש ישיבת “פורת יוסף”.
סמוך לפטירתו הפקיד רבו בידיו את ניהול הישיבה. עד מהרה עלה ונתגדל כאחד מגדולי הדור.
נחשב פוסק ראשון במעלה ושאלות בהלכה הובאו לפניו מכל קצוות תבל.
השתלם גם בקבלה. הקים את רשת תלמודי התורה “מעיין החינוך התורני”.
חיבר מספר ספרים ולכולם קרא “אור לציון” – שו”ת, חידושים למסכת יבמות, הלכות שביעית ומוסר.
בנו, רבי אליהו, ר”מ בישיבת “פורת יוסף”.