רבי אשר בר יחיאל – הרא”ש, מחכמי ספרד ואשכנז, ממנהיגי הדור.
מגדולי הפוסקים ומפרשי התלמוד.
נולד באשכנז בשנת ה’י’ (1250) – נפטר בטולדו בשנת ה’פ”ח (1328).
הוכר כסמכות הלכתית ראשונה במעלה, כגדול הדור, רבן של כל בני הגולה, ועמוד ההוראה, ואף כל רבני ספרד היו כפופים לו.
נצר למשפחה מיוחסת, שעליה כתב רבי אברהם זכות בעל ספר “יוחסין”: “נקראו קדושים כי בכל השמדות קידשו את ה”‘.
אביו רבי יחיאל, שהיה מ”חסידי אשכנז” היה רבו.
שהה זמן מה בצרפת עד שבא לוורמס שבגרמניה, שם למד תורה אצל המהר”ם (רבי מאיר) מרוטנבורג, רב העיר מאז שנת ה’מ”א (1281).
המהר”ם העריכו מאוד, ומינהו כחבר בית דינו.
לאחר מעצרו של המהר”ם, היה הרא”ש מנהיגה של יהדות גרמניה, והוביל את המאמצים לשחרורו של רבו, אך ללא הצלחה.
בפרעות רינדפלייש שנתחוללו באשכנז, נתגלתה מנהיגותו של הראש וכוח פסיקתו בבעיות שנגעו למשפחה ולקהילה.
כאשר החמיר המצב, והרא”ש חשש לגורל דומה שפקד את רבו המהר”ם, החליט לעזוב את אשכנז, ועבר בשנת ה’ס”ד (1304) לברצלונה שבספרד, שם נתקבל בכבוד רב על ידי הרשב”א (רבי שלמה בן אדרת), ותקופה קצרה למדו יחדיו.
תוך שנה נתקבל כרבה של העיר טולדו.
הרא”ש קיבל הצעה מטעם השילטונות באשכנז לשוב למולדתו, בהכירם את חכמתו ואת התועלת הרבה שהפיקו מעיצותיו הטובות, ואולם הרא”ש סרב להם, אף שצורפה להצעה הבטחה לשמירה על בטחונו.
תמך בהתנגדות ללימוד הפילוסופיה, שלדעתו החלישה את לימוד התורה, והצטרף לחרם שפירסם הרשב”א נגד לימוד הפילוסופיה לפני גיל 25 שנה.
לחם נגד מנהיגי ציבור שהשתמשו במעמדם בחצר המלוכה לתועלתם האישית.
דאג לעקור מנהגים שמקורם בדת הנוצרית.
חכמתו ואישיותו סייעו בידו להגדיל את השפעתו הרבה בספרד, והוכר אף כמנהיג רוחני דגול על ידי מלכת קסטיליה מריה דה – מוינה.
נתמזגו בו תורתם של בעלי התוספות בצרפת ובאשכנז, יחד עם תורתה והלכותיה של ספרד. מכל הקהילות בספרד הורצו אליו שאלות בהלכה, ומאות תלמידים מכל אירופה גדשו את ישיבתו.
חיבוריו אף הם בעלי השפעה עצומה, ומהוים אבן יסוד בפסיקת ההלכה עד ימינו:
“פסקי הרא”ש” – סיכום ההלכות בגמרא (בדרכו של הרי”ף) הכולל את כל החידושים שנתחדשו בבית מדרשם של בעלי התוספות, וחכמי ישראל שקדמו לו;
“תשובות הרא”ש” – כוללים למעלה מ – 1000 תשובות, מסודרות ב – 108 כללים – המהווים יצירת מופת הלכתית רבת חידושים, ויכולת פסיקה נדירה.
בנו רבי יעקב כלל בספרו “ארבעה טורים” מאות ואלפים מפסקי אביו, ורבי יוסף קארו בספרו “בית יוסף” מביאו כמעט בכל הלכה, ומכריע בין דעתו לדעות הרמב”ם (רבי משה בר מימון) והרי”ף (רבי יצחק אלפסי) ברוב דעות.
כן כתב הרא”ש:
פירוש למשנה על סדר זרעים וטהרות;
“תוספות הרא”ש”, הכוללים מתוספות רבי שמשון משנץ, וכן – מתורתו של רבו המהר”ם מרוטנברג וחכמים ספרדיים אחרים;
פירוש לכמה מסכתות בש”ס – נדרים, נזיר ועוד, ופירוש לחומש.
את תורתו בשטח המוסר כינס ב”הנהגות הרא”ש”, “ארחות חיים”, “צוואת הרא”ש”.
(אנציקלופדיה לבית ישראל)
הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!
בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות