רבי אמנון ממגנצא, שהיה מראשוני החכמים באשכנז בזמן רבנו גרשום מאור – הגולה. הוא חיבר את הפיוט “ונתנה תוקף” פיוט הנאמר בקהילות אשכנז בתפילת מוסף של ראש השנה ויום הכיפורים. הוא חיבר את הפיוט בעקבות מעשה מסירות – נפש שחווה. הסיפור הובא על – ידי רבי יעקב מבונא שהיה מבעלי התוספות והוא נזכר בדברי ה”ראשונים” (“אור זרוע”, הלכות ראש השנה, רעו; הגהות אשרי, ראש השנה פרק א) ונדפס גם במחזורים.
רבי אמנון היה גדול הדור, עשיר, מיוחס, יפה תואר ויפה מראה, ובשל כך לחצו עליו השרים וההגמון שימיר את דתו, אך הוא סירב לשמוע להם. כשלחצו עליו רבות ואיימו עליו, אמר להם, כדי לדחותם מעליו, שרצונו לחשוב על הדבר 3 ימים בטרם ישיב תשובה. כאשר הבין שדיבר בלשון מסופקת, כאילו יש חלילה ספק כלשהו באמונתו, התאבל ולא אכל ולא שתה בכל שלושת הימים.
ביום השלישי, כשקרא לו ההגמון, סירב ללכת, עד שציווה ההגמון להביאו לפניו בעל – כורחו. כשהביאוהו, שאלו ההגמון מדוע לא רצה לבוא למועד שקבע? אמר לו רבי אמנון: “את דיני אחרוץ בעצמי, הלשון אשר דיברה והבטיחה כזב – דינה להיחתך”. אולם ההגמון אמר, שלא את הלשון צריך לקצץ, משום שהיא דיברה טוב, אלא את הרגליים שלא באו בזמן – צריך לקצץ, ואת הגוף – לייסר, וציווה לקצץ את פרקי ידיו ורגליו ולהניחם לידו במיטה וכך שלחו לביתו.
כשהגיע ראש השנה, ביקש רבי אמנון שיקחוהו לבית – הכנסת וישכיבוהו ליד שליח – הציבור, וכשהגיע שליח – הציבור בתפילת מוסף ל”קדושה”, ביקש שימתין מעט כדי שיוכל לקדש את ה’, ואז פתח בקול רם את תפילתו “ובכן לך תעלה קדושה…”, וכשגמר – נסתלק ועלה לישיבה של מעלה.
לאחר פטירתו התגלה בחלום לרבי קלונימוס בר משולם, לימדו את הפיוט וביקשו שישלח אותו לכל תפוצות הגולה לעד ולזכרון. (אנציקלופדיה לבית ישראל)