רבי אהרון בר יעקב מקרלין, אדמו”ר בדור הראשון לחסידות, חלוץ תנועת החסידות בליטא.
מייסד שושלת האדמו”רות הקרלינית-סטולינית שהצטיינה בהתלהבות עצומה של חסידיה.

נולד בשנת ה’תצ”ו (1736) .נפטר בגיל 36, בי”ט בניסן ה’תקל”ב (1772).

בחוגי החסידים כונה “רבי אהרן הגדול”.
תלמידו של
רבי דב בר ממזריץ’, שאמר עליו: “בשעה שרבי אהרן אומר בערב שבת שיר השירים במתיקות ניגונו, נעשה רעש בעולמות העליונים ומלאכי השרת פוסקים לומר שירה, והם מתקבצים שיירות שיירות להקשיב לניגונו הנפלא ומקנאים בו”.
כשנפטר בצעירותו אמרו עליו חסידיו כי “נשרף מיראת הבורא”.

עוד בחיי רבו, לאחר שנת ה’תק”כ (1760), ייסד את המנין הראשון בקרלין, משם הפיץ חסידות בכל רחבי ליטא.
בזמנו הייתה המלה “קרלינר” (קרלינאי) נרדפת ל”חסיד”. ההתפשטות המהירה של מנייני “קרלין” הייתה אחת הסיבות למאבק “המתנגדים” נגד החסידים, וכוונה לא אחת כנגד רבי אהרן אישית. מספר מניינים של חסידיו פוזרו בכוח וכתביהם הועלו באש. בפעילותו דאג אף לבעיות חברתיות כאשר סייע לאכוף את תקנות נסוויץ משנת ה’תקכ”ט (1769), המקלות את עול המסים מעל העניים. לא נרתע מלהשתמש בכוח אישיותו ואף בהטלת חרמות.

נטה לסגפנות והרבה בצומות. דרש מתלמידיו להתבודד יום בשבוע בחדר מיוחד, להתענות ולעסוק בתשובה ולימוד תורה, אולם הזהיר מקיצוניות. הוא הטיף נגד גאווה וכעס ובעד התרחקות ממחלוקת; עודד לימוד יומי במשנה ובקיאות מלאה בתורה ובתלמוד. שלל את העצבות שלילה גמורה, ואילו את השמחה ראה כבאה ממקור הקדושה; רק כפוי טובה לשמים אינו שמח בהיותו יהודי.

כתב פיוט לשבת “י-ה אכסוף נועם שבת”, הכלול במספר סידורים ומושר מדי שבת על-ידי חסידי קרלין והחסידויות הקרובות אליהם. מספר מנגינות הולחנו לפיוט זה, ואחת מהן קרויה “הניגון הקדוש”.

לאחר פטירתו מילא את מקומו תלמידו רבי שלמה מקרלין. אחרי רבי שלמה חזרה האדמו”רות לרבי אשר, בנו של “רבי אהרן הגדול”, שקבע מקומו בסטולין.

(מתוך אנציקלופדיה לבית ישראל)    
פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר.