מחכמי תימן, מגדולי מפרשי המקרא נראה כי חי בעיר הבירה צנעא. בשנת ה’קפ”ב (1422) סיים את חיבורו הגדול, פירוש מקיף על ה”נביאים” בשפות העברית והערבית. חשיבות רבה נודעה לפירוש, שכן הוא מביא פירושים רבים על כל פסוק, בשם הגאונים והראשונים, מהם שאבד זכרם או אבדו חיבוריהם. בסוף אוסף הפירושים לכל פסוק הוא מביא את פירושיו עצמו, הספר נותר בכתב-יד במספר העתקים. מהרי”ץ (רבי יחיא צאלח) מצטט מתוך פירוש זה. (מתוך אנציקלופדיה לבית ישראל)