משתה סעודת פורים

דבר זה שאמרו החכמים הראשונים: ‘חיָּב אדם לבסומי בפוריא (=להשתכר בפורים) עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי’ – נראה תמוה, ולא מצינו לכך דוגמא בשום מקום אחר. ולמה חיְּבונו חכמים להתבסם בפורים עד אפיסת הדעת? גדולי הדורות האחרונים פרשו דבר זה כמין חומר, והרי כאן מקצת מדבריהם:
תשועה זו שנושעו ישראל בימי מרדכי ואסתר, לא היתה תשועה לשעה, אלא לנצח; וכך אנו אומרים בפיוט לפורים: ‘תשועתם היית לנצח ותקוָתם בכל דור ודור’. עד אותה שעת התשועה, היה גורלם של ישראל נתון במשקולת מאזני החטא והתשובה, ויכולין היו להתחיֵּב ח”ו כליה, אם יחטאו חטא גדול ולא ישובו עליו תשובה שלמה:
כיון שנתחיְּבו ישראל שבאותו הדור כליה על כמה וכמה עוונות שחטאו בדור אחד:
השתחוו לצלמו של נבוכדנצר ונהנו מסעודתו של אותו רשע ששמח על אבדן ישראל וחִלל כלי בית המקדש באותה סעודה, והם לא נמנעו מלשמוח אתו; ואף קלקלו במעשים רעים אחרים לאחר שנתבשמו מיינו של אחשורוש – אז היה משפטם חרוץ ח”ו להשמיד וכו’. אחר כך כששבו בכל לב ממעשיהם הרעים, נתעוררו בשמים רחמים מרובים עליהם ונפתח להם פתח של תשועה:
באותה שעה באה מידת הרחמים ואמרה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, בניך חטאו ונגזרה עליהם גזרה קשה, ובאו מרדכי ואסתר צדיקים גדולים, ועוררו את בניך לתשובה שלמה – ובטלה הגזרה. שמא יחטאו בניך עוד פעם ולא יהיו בהם צדיקים כמרדכי ואסתר, וישראל לא יֵדעו לרצות עוונם – תאמר שישראל בניך יהיו ח”ו כלין באותה שעה ולא יהיו מרוחמים?:
מיד, נתרחב להם פתח זה של תשועה ונעשתה התשועה לנצח ותקוה לכל דור ודור. אפילו יגדל חטאם מאד ויעלה לשמים שיאו – לא יוכלו שונאיהם לכלותם, שונאיהם יִכלו וישראל לא יהיו כָּלים לעולם. ואף באותו הדור, כשנושעו, לא מכח התשובה נושעו אלא בזכות הרחמים והחנינה בלבד; ושערים אלה של רחמים וחנינה, כיון שנפתחו, שוב לא ננעלים לעולם:
וכשם שהישועה שהיתה לישראל בימים ההם, בזכות הרחמים והחנינה היתה ולא בזכותנו, כך אנו מראים בשמחתנו עתה, כי לא על זכויותנו אנו בוטחים ולא עליהם תקותנו ושמחתנו, כי אם על רחמי הקב”ה הרבים, והרי אנו אוכלים ושותים ביום זה עד אפיסת הדעת, ואין אנו יודעים בין ימיננו לשמאלנו, ובוטחים בקדוש ברוך הוא כי הוא יגן עלינו וישמרנו מכל צר ואויב ומכל חטא ועוון מעתה ועד עולם:
בין ארור המן לברוך מרדכי:
למה מזכירים לענין אפיסת הדעת דבר שהוא רחוק כל כך, בין ארור המן לברוך מרדכי? – לומר לך אפילו ח”ו לא תהא בנו מידיעת דרכיך כלום, ואפילו אם בין שני קצוות העולם האלה המרוחקים ביותר זה מזה לא נדע להבחין, אף על פי כן – תשועתנו לא תחסר, ותקותנו לא תאבד, ושמחתנו לא תתערבב עלינו, כי בך בלבד אנו חוסים. ובפכחוננו ובשכרותנו – לא נירא רע כי אתה עמנו לעולם:
ועוד אמרו חכמים רמזים שונים וגילו צפונות במאמר זה של ‘עד דלא ידע’ וכו’ והראו בו גם פנים אחרות:
ארור המן – עולה בגימטריא: חמש מאות ושתים; ברוך מרדכי – אף הוא עולה בגימטריא כך, כיון ששתה עד דלא ידע לחשב חשבון זה של גימטריא – דיו:
כמה מעלות ומידות טובות למקום עלינו: אילו הושיענו על ידי מפלת המן בלבד, ולא היה מרדכי מתגדל אחר כך יותר מהמן – דיֵּנו, על אחת כמה וכמה, שהמן נפל ומרדכי נתגדל! כל ששתה, ומשכרותו אינו יודע להבחין בין שתי מעלות נפרדות אלה – שתוי הוא ודאי: הכל מבחינים בין ‘ארור המן’ ל’ברוך מרדכי’; ואולם צריך אדם להבחין תמיד גם בכל אותן המדרגות הרבות שהן בתוֶך, בין שני קצוות אלה, וידע תמיד להיכן כל דבר נוטה, לרע או לטוב. ואם שתה אדם בפורים ומתוך שכרותו לקתה אבחנתו ושוב אינו יודע להבחין בפרטי הדברים אשר ‘בין’ ארור המן לברוך מרדכי – נקרא שִׁכור וכבר יצא ידי חובת שכרות:
ועוד גִּלו טעם בדבר זה על דרך אחרת:
שתי דרכים יש להתגלות הקדושה בעולם: על ידי התרוממות קרן הצדיקים, ועל ידי מפלת הרשעים, כענין שאמרו חכמינו ז”ל ‘כשם שקילוסו של הקדוש ברוך הוא עולה מפי הצדיקים בגן עדן – כך הוא עולה מפי הרשעים בגיהנם’. אך הקדוש ברוך הוא חפץ יותר בקילוסם של הצדיקים. ובזמן שישראל זוכין במעשיהם, מתרוממת קרן הצדיקים ועולה קילוסו מפיהם ואז הכל שמחים והשמחה שלמה; וכשאין ישראל זוכין, באה להם הישועה על ידי מפלת הרשעים שהם מרשיעים יותר מדי וברשעותם הם יורדין לשאול, וכל באי העולם מתמלאים פחד ויראה מפני השי”ת, אבל השמחה אינה שלמה במפלתן של רשעים. משום כך גדולה השמחה והישועה היוצאת מ’ברוך מרדכי’, מזו שיוצאת מ’ארור המן’: אבל אמרו חכמים, חיָּב אדם להפליג בשמחת פורים עד שלא ידע בין דרך ישועה זו לדרך ישועה זו. למה? לפי שמפלת המן אינה כמפלתם של שאר רשעים שאין בה שמחה, אלא מפלה זו – שמחה שלמה יש בה כבגדולת הצדיקים; לפי שהמן מזרע עמלק הוא, תקפו של עמלק הוא, ועליו נאמר (משלי יא): וּבַאֲבֹד רְשָׁעִים – רִנָּה, וכל אימת שיש מחית עמלק, כאילו היה גילוי שכינה בעולם וראוי לשמוח על כך שמחה שלמה. ואין נפקא מינה בין השמחה של ארור המן לשמחה של ברוך מרדכי; ולמען לא יפול לב אדם עליו שלא זכה לתשועה מחמת צדקותו אלא מחמת רשעת הרשע, אומרים לו:
שתה והסח דעתך ממה שבין שתי דרכי ישועה אלה: