אגרת המן לכל העמים והמדינות בשם המלך אחשורוש:
שלום לכם עד אין חקר!
יִוָּדע לכם שאדם אחד יש בינינו, ולא ממקומנו הוא אלא מזרע המלוכה הוא – מזרעו של עמלק, ומגדולי הדור הוא, והמן שמו. ושאל ממנו שאלה קטנה וקלה, על עם אחד אשר יש בינינו, נבזה מכל העמים, ודעתם גסה עליהם, חפצים ברעתנו, וקללת המלך שגורה בפיהם. ומה הקללה שמקללין אותנו? ה’ מֶלֶךְ עוֹלָם וָעֶד אָבְדוּ גוֹיִם מֵאַרְצוֹ. ועוד אומרים: לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם תּוֹכֵחוֹת בַּלְאֻמִים. וכופרים במי שעשה להם טובה: בואו וראו מאותו עני פרעה, מה עשו: כשירדו למצרים קבלם בסבר פנים יפות והושיבם במיטב בארץ וזן אותם בשני רעבון, והאכילם כל טוב שבארצו. פלטרין היו לו לבנות והיו בונין שם. בכל זאת לא היה יכול להם. ולא עוד אלא שבאו בעלילה ואמרו לו: לזבוח לה’ אלקינו נלך דרך שלשת ימים ואחר כך נשוב, אם רצונך – השאילנו כלי כסף וכלי זהב ושמלות. והשאילום כספם וזהבם וכל הבגדים הטובים שלהם. וטענו כל אחד כמה חמורים שלהם לאין מספר עד שנצלו את מצרים – וברחו להם: כיון ששמע פרעה שהיו בורחים, הלך אחריהם להשיב את ממונו. מה עשו לו? היה עמהם אדם אחד ושמו משה בן עמרם, ובכשפיו נטל מקל אחד ולחש עליו והכה בו את הים עד שנחרב, ונכנסו כולם ביבשה בתוך הים ועברו כולם, ואיני יודע במה עברו ובמה יבשו המים. כיון שראה פרעה, נכנס אחריהם להחזיר את ממונו, ואיני יודע במה דחפוהו בתוך הים, ונטבע הוא וכל חילו בים – ולא זכרו הטובה שעשה להם. הלא תשמעו שהם כפויי טובה:
ועוד מה עשו לעמלק אבי אבא (של המן), בשעה שבא עליהם למלחמה (וכו’, וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִים. ומהיכן בא עמלק? אמר ר’ כרוספדאי בשם ר’ יוחנן שבא) מאצל בלעם הרשע ליטול עצה ממנו, ואמר לו: יודע אני שבעל עצה אתה, וגם בעל מחשבות, וכל הנוטל עצה ממך אינו נכשל. אמר לו: ראה מה עשו אומה זו למצרים שעשו להם כמה טובות; ומה למצרים שעשו להם כמה טובות, עשו להם כך; לשאר אומות – על אחת כמה וכמה, היאך אתה יועצני? אמר לו בלעם: לך ועשה עמהם מלחמה, ואם אתה עושה עמהם מלחמה – אתה יכול להם, מפני שהן תלויין בזכותו של אברהם אביהם, ואף אתה שהוא בן בנו של אברהם תלוי בזכותו של אברהם. מיד בא עליהם למלחמה: מה עשה אותו משה, פרנס שלהם? היה לו תלמיד אחד, יהושע בן נון שמו, והיה אכזרי עד מאד ולא היה לו רחמים. אמר לו אותו משה (שמות יז): בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק. איני יודע אותם אנשים שבחר אם בעלי כשפים הם, או אם גבורי מלחמה; מה עשה אותו משה? נטל מקל בידו, ואיני יודע מה עשה בו; כיון שבא עליהם, איני יודע מה לחש עליהם – ורפו ידיהם ונפלו לפניהם וכו’: באו על סיחון ועוג גבורי ארצנו שאין כל בריה היתה יכולה לעמוד בפניהם, ואיני יודע במה הרגן: באו עליהם מלכי מדין, ואיני יודע במה הרגום:
ועוד מה עשה תלמיד של אותו האיש משה? הכניס את ישראל לארץ כנען, ולא די שנטל את ארצם, אלא שהרג מהם שלשים ואחד מלכים וחלק את ארצם לישראל ולא חמל עליהם, ואותן שלא בקש להרוג, היו לו לעבדים:
בא עליהם סיסרא והמונו, ואיני יודע מה עשו לו ונחל קישון גרפם ושטפם והשליכם לים הגדול וכו’:
והיה להם מלך ראשון, שאול שמו, והלך ונלחם בארץ אבי אבא עמלק, והרג מהם מאה אלפים פרשים ביום אחד, וגם לא חמל על איש ועל אשה ולא על עולל ויונק, איני יודע במה הרגם:
ועוד מה עשו לאגג זקני, שחמלו עליו תחילה, לסוף בא אדם אחד מהם ושמו שמואל, חתכוֹ ונתן בשרו מאכל לעוף השמים וכו’, ואיני יודע במה הרגו מיתה משונה כזאת ששמעתם:
אחר זאת היה להם מלך אחד, דוד בן ישי שמו, והיה משחית ומכלה את כל הממלכות ולא היה חומל עליהם (שנאמר (שמואל – א כז): וְאִישׁ וְאִשָּׁה לֹא יְחַיֶּה דָוִד). ועמד אחריו שלמה בנו, ובנה להם לישראל בית אחד וקרא לו בית המקדש, ואיני יודע מה היה להם בתוכו. כשבאין למלחמה נכנסין בתוכו ומכשפים בתוכו, וכשהן יוצאין ממנו הורגים ומחריבים את העולם:
מרוב טובה שהיה להם, מרדו באלהיהם; ועוד שהזקין אותו אלוה שלהם, ובא נבוכדנצר ושרף אותו בית שלהם, והגלם מעל אדמתם, והביאם בינינו, ועדיִן לא שינו מעשיהם המכוערים. ואף על פי שהם בגלות בינינו, מלעיגין אותנו ואת אמונת אלהינו: ועכשָׁו הסכמנו כולנו לדעה אחת והפלנו גורלות לאבדם מן העולם, ובאיזה זמן יתכן לנו לכלותם. ונפל עליהם הגורל בחֹדש אדר בשלשה עשר בו. ועכשו כשיגיעו אליכם האגרות הללו, תהיו מזומנים לאותו היום להשמיד להרוג את כל היהודים שביניכם מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד. ולא תשאירו מהם שריד ופליט. (אסתר רבה ז):
הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!
בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות