תנא דארץ-ישראל. בן זמנו של רבי עקיבא, שמשמו היה מצטט הלכות (תוספתא סנהדרין יב, ה). חברם של רבי יהודה בר אילעי ורבי מאיר. יש סוברים, כי זכה עוד לראות את בית המקדש בבניינו, שכן הוא מתאר מעשים ומקומות במקדש כעד ראייה שנכח במקום (מדות ב, ה; מנחות צו, א; ביצה כט, א ועוד). בצעירותו קיבל תורה מרבן יוחנן בן זכאי (אבות ב, ח).
במקום אחד נקרא “אבא שאול בר נש” (נדה כה, ב) ובמקום אחר נזכר עם שם אמו “אבא שאול בן אמא מרים” (כתובות פז, א). אף שהוא מכונה “גבל של בית רבי” (פסחים לד, א), כלומר “אופה”, הוא מעיד על עצמו שהיה קברן: “קובר מתים הייתי והייתי מסתכל בעצמות של מתים. השותה יין חי-עצמותיו שרופין, מזוג – עצמותיו סכויין (שתורים), כראוי – עצמותיו משוחין” (נדה כד, ב). הוא מספר על קבר שהיה חפור בסלע בבית חורון (שם סא, א), ובאופן זה מלמד על מנהגי קבורה באותם ימים. באגדה הובא בשמו מספר קטן של מאמרים. (מתוך אנציקלופדיה לבית ישראל)

[scrolling_box title=”עוד בתנאים” display=”category” category=”3473″]

פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים