חסיד גדול. מלאכתו הייתה הקזת דם לצורכי ריפוי. חי בבבל בדור השלישי לאמוראים. בכל יום שאלו לשלומו מן השמים ואילו לשלום אביי שאלו רק בכל ערב שבת. דבר זה גרם לאביי חלישות דעת והוא שלח את תלמידיו לבדוק אחריו מה זכותו הגדולה, ואז נוכח בגודל חסידותו: הוא קיבל את אורחיו, האכילם והשקם, השכיבם על מרבדים. בלילה הם לקחו את המרבדים, ולמחרת הם הציעו אותם לאבא אומנא שקנה את הסחורה ולא מחה בידם ועוד מצא להם כף זכות (תענית כא, ב). (אנציקלופדיה לבית ישראל)