רבי מאיר מלובלין זצ”ל

רבי מאיר בר גדליה מלובלין (מהר”ם מלובלין) מגדולי הפוסקים בפולין, ומחשובי מפרשי התלמוד.

נולד בלובלין בשנת ה’שי”ח (1558) – נפטר בשנת ה’שע”ו (1616).

למד תורה מפי ראש ישיבת קרקוב, רבי יצחק הכהן שפירא, שהיה לחותנו.

בשנת ה’שמ”ב (1582) מונה לראש ישיבה בלובלין והוא אך בן 24 שנים.

בשנת ה’שמ”ז (1587) נתמנה לרבה של קרקוב.
בסביבות שנת ה’שנ”ה (1595) עבר ללמברג.
גם בקרקוב ובלמברג עמד בראש ישיבות חשובות.

בשנת ה’שע”ג (1613) חזר ללובלין, שם כיהן כרב וכראש – ישיבה עד פטירתו.

מהר”ם העמיד מאות תלמידים, ביניהם: רבי ישעיה הורוביץ, מחבר “שני לוחות הברית” (של”ה), רבי נתן שפירא, מחבר “מגלה עמוקות”, ורבי יהושע השל בר יוסף מקרקוב, מחבר “מגיני שלמה”.

מרחבי העולם היהודי פנו אליו בשאלות הלכתיות.

חיבר ספרים רבים וחלקם לא הודפס, ביניהם:
“מאור הגדול” – על “ארבעה טורים”;
“מאור הקטון” – על “שערי דורא”;
“נר מצוה” – על הסמ”ג (ספר מצוות גדול);
“תורה אור” – על התורה;
“אור שבעת הימים” – על תורה שבכתב ושבעל – פה.

נדפס ספרו “מאיר עיני חכמים” – חידושים ופירושים על הגמרא, על פירוש רש”י ועל התוספות, לרוב המסכתות. בפירוש זה גם הגיה וקבע נוסחאות מדוייקות.
לפני תלמידיו האריך בשיעוריו, אך בפירושו בכתב – קיצר.
ספר זה נדפס בכל הוצאות הש”ס, בשם “מהר”ם”, לצד חידושי המהרש”א (רבי שמואל אליעזר הלוי אידלס) ו”חכמת שלמה” למהרש”ל (רבי שלמה לוריא).
בפירושו זה נעזרים רבים מהלומדים להבנת הפשט לעומקו.
כן נדפס ספרו “מנהיר עיני חכמים” – 140 שאלות ותשובות.
בתשובות אלו ניכרות גאונותו ובקיאותו.
חידושיו בהלכה היוו בסיס לפוסקים שבאו אחריו.

(אנציקלופדיה לבית ישראל)