שמעון בנו השני של יעקב אבינו, מאשתו לאה, אבי שבט שמעון. נולד בפדן ארם בכ”ח בטבת ב’קצ”ד (1566 לפה”ס). נפטר במצרים בשנת ב’שיעד (1446 לפה”ס), בגיל 120 (“סדר הדורות”). לאה קראה לו בשם שמעון, “כי שמע ה’ כי שנואה אנכי [ליעקב] ויתן לי גם את זה” (בראשית כט, לג).
כאשר נתפשה דינה בשכם, עמדו שמעון ואחיו הצעיר לוי, בראש מבצע הריגת אנשי שכם וביזת עירם (בראשית לד, כה – כט). דינה לא רצתה לצאת מבית שכם, עד ששמעון נשבע לה שישאנה לאשה, כדי למנוע ממנה חרפה (בראשית – רבה פ, יא).
כששלח יעקב את יוסף לראות את שלום אחיו והם ראוהו מרחוק, אמר שמעון ללוי: “הנה בעל החלמות הלזה בא” (בראשית לז, יט), והוא זה שהשליך את יוסף לבור (רש”י, שם מב, כד). כשירדו בני יעקב למצרים לשבור בר, אסר יוסף, שליט מצרים, את שמעון, עד שיורידו אליו את בנימין
(בראשית מב, א – כד). יוסף בחר לאסור דווקא את שמעון, “כדי להפרידו מלוי, שמא יתייעצו שניהם להרוג אותו” (רש”י שם, כד). בברכת יעקב לבניו לפני מותו, צירף את בניו שמעון ולוי יחד ואמר: “שמעון ולוי אחים, כלי חמס מכרתיהם”, שהיו “בעצה אחת על שכם ועל יוסף”. דעתו של יעקב לא היתה נוחה ממעשיהם בשכם, לכן ניבא שיתפזרו בין יתר השבטים (בראשית מט, ה – ז ורש”י).
לשמעון היו 6 בנים: ימואל, ימין, אוהד, יכין, צוחר ושאול, שנולד לו מדינה אחותו (בראשית מו, ורש”י). (אנציקלופדיה לבית ישראל)
הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!
בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות