רבי אריה ליב הכהן הלר מחכמי גליציה ומגדולי רבניה. פוסק עמקן וחריף מופלא. נולד בקאלוש בשנת ה’תק”ה (1745). נפטר בי”ט בטבת ה’תקע”ג (1813). מצאצאי רבי יום טוב ליפמן הלר, בעל “תוספות יום טוב”. תלמידו של רבי משולם איגרא מפרשבורג. בצעירותו שימש רב בעיירה רוז’ינטוב שבגליציה, שם חיבר את ספריו הידועים, כשהוא חי בדוחק ובעוני. עבר ללמברג, שם הרביץ תורה בישיבה. בשנת ה’תקמ”ח (1788) נבחר לרבה של סטרי, שם ייסד ישיבה גדולה. העיר סטרי היתה מרכז לתנועת החסידות, ואף שרבי אריה היה ממתנגדי תנועה זו – רבני החסידים העריצוהו וכינוהו “נסיך התורה”.
חיבורו של רבי אריה – “קצות החושן”, על “שולחן ערוך”, חלק “חושן משפט”, התקבל על – ידי החכמים ותלמידי הישיבות עם הופעתו, ועד ימינו הוא נחשב כספר חשוב בשטח הפלפול ההלכתי. גדולי החכמים בכל הדורות שלאחריו, עסקו בספר “קצות החושן”, כשהם מנתחים כל יסוד והלכה שנתחדשה בספר גאוני זה.
גם חיבוריו האחרים של רבי אריה התקבלו בהתלהבות: “אבני מילואים” – על “שולחן ערוך” חלק “אבן העזר”, ו”שב שמעתתא” – ניתוח והבהרה של הלכות הנוגעות לדיני הספק. חיבוריו של רבי אריה משלבים חריפות שכלית עם הגיון צרוף ומצטיינים בניתוח מעמיק החודר לעמקי הגיונה של הלכה. כן יש לציין את ההקדמות שכתב לחיבוריו, ובמיוחד ההקדמה ל”שב שמעתתא”, בה הוא מגלה אותה מידה של חריפות וכושר ניתוח בפרשנות האגדה. (אנציקלופדיה לבית ישראל)