מגדולי האדמו”רים בפולין בדור החמישי לחסידות. גדול בתורה, למדן, עילוי ופוסק נודע. נולד, לאביו רבי זאב נחום, בשנת ה’תקצ”ט (1839). נפטר בי”א באדר ה’תר”ע (1910). בצעירותו נודע כילד פלא. שלושה מגדולי אדמו”רי הדור נתנו עיניהם בו לקחתו לחתן: רבי חיים הלברשטם מצאנז, רבי יצחק מאיר אלתר מגור (ה”חידושי הרי”ם) ורבי מנחם מנדל מקוצק, שזכה בו. בן 14 שנים היה בנישואיו. התגורר בבית חותנו כ – 10 שנים, ולמד תורה וחסידות.
האדמו”ר מקוצק הפליג בשבחו ואמר, שכלי יקר כזה אין בעולם. אף שכל ימי חייו היה חולה מאוד, התייגע יומם ולילה בתורה ובעבודת הבורא, והאריך שנים. חסידים אמרו עליו, שהוא חי בכוח “היראה הקוצקאית”. לאחר מות חותנו, קיבל את מרות יורשו האדמו”ר מגור. שימש ברבנות בערים פרצ’ב, קרושנוביץ, ונסילסק. לא נשא פנים לאיש, והיה קפדן ומקנא קנאת התורה. בשנת ה’תרמ”ג (1883) שימש רב בסוכצ’וב. כשנפטר האדמו”ר מאלכסנדר רבי חנוך העניך, נתבקש למלא את מקומו, והתנה את הסכמתו בכך שיהיה לו מניין קטן של חסידים, וכל שאינו מתמיד בתורה אל יקרב אליו. המניין הקטן גדל ברבות השנים לקהל חסידים גדול. ייסד ישיבה. הדריך את תלמידיו בשיטת לימוד השמה דגש על ההלכה היוצאת מהסוגיא, והעמיד תלמידים שניצבו בראש חצרות חסידיות. היה ממנהיגי היהדות בפולין ופרסם כרוזים לחיזוק הדת. רבה היתה אהבתו לארץ ישראל והטיף לבניין הארץ ברוח התורה. רצה לשלוח את בנו וחתנו לשאת ולתת עם השלטון הטורקי בארץ ישראל על קניית אדמה למושבה דתית, אך מפאת גזירת הסולטן הטורקי נגד מכירת קרקעות, נשאר בפולין. השתתף בכנסייה הראשונה של “אגודת ישראל”. ספריו: “אבני נזר” – שו”ת בארבעת חלקי שו”ע; “אגלי טל” – על ט”ל (39) אבות מלאכות שבשבת. בנו רבי שמואל (בעל “שם משמואל”) מילא את מקומו. (אנציקלופדיה לבית ישראל)