רבי מאיר בר ברוך זצ”ל (“מהר”ם מרוטנבורג”)

רבי מאיר בר ברוך מרוטנבורג מנהיג יהדות אשכנז וגדול הפוסקים בדורו, מאחרוני בעלי התוספות.

אבן יסוד למנהג, לנוסח התפילה, להלכה ולסדרי הקהילות.

נולד בוורמס בשנת ד’תתקע”ה (1215) בערך – נפטר באנזיסהיים (אלסר עילית) בי”ט באייר ה’נ”ג (1293).

בן למשפחה מפוארת של תלמידי חכמים.
בתשובותיו מזכיר מהר”ם רבים מהם ובראשם את אביו, שמפסקיו הוא מביא בהערצה רבה.
למד אצל רבי יצחק בר משה מווינה, מחבר “אור זרוע”.

הלך לישיבות צרפת, שם קיבל מבעלי התוספות: רבי יחיאל בר יוסף מפריס, רבי שמואל בר שלמה מפלייזא ורבי שמואל מאייברא.

בערך בשנת ה’ ב’ (1242) נכח בעת שריפת 24 עגלות נושאות ספרי תלמוד וספרי קודש אחרים בפריס, ועל מאורע זה חיבר את הקינה “שאלי שרופה באש”, הנכללת בקינות תשעה באב עד היום.

רוב ימיו ישב ברוטנבורג, שם הקים ישיבה גדולה.

שאלות בענייני הלכה ובעניינים אחרים הופנו אליו מרחבי אשכנז, צרפת, אוסטריה, בוהמיה ואיטליה ואף מספרד.

כמה מהמנהגים שהתקין וההלכות שקבע, התקבלו לדורות בקהילות אשכנז.

בין תלמידיו החשובים היו: הרא”ש (רבי אשר בר יחיאל), ה”מרדכי” (רבי מרדכי בר הלל), רבי שמשון בר צדוק (מחבר ספר “תשב”ץ”) ועוד.

הכרעותיו של מהר”ם בענייני סדרי הקהילות, יחסי מיעוט – רוב וקיום חברה בעלת יסודות דמוקרטיים, תוך הבטחת זכויות הפרט והמיעוט – היוו יסוד לא רק לקהילות היהודים בתקופתו, אלא, לדעת היסטוריונים רבים, גם בסיס למבנה המדיני של הערים, האגודות ואף המדינות הנוכריות בתקופתו.

בסוף ימיו של מהר”ם הורע מצבם של יהודי אשכנז.
הקיסר רודולף ה – 1 הכביד מאוד את עול המיסים ואף נשמעה תביעה לראות ביהודים עבדי המלך.
יהודים רבים ברחו מגרמניה, וגם מהר”ם יצא מגרמניה, כנראה במטרה לעלות לארץ – ישראל.
הוא הגיע עם משפחתו ללומברדיה, שם זוהה והוסגר לשלטונות. ב
פקודת הקיסר נכלא במצודת אנזיסהיים שבאלזס.
הקיסר דרש כופר עצום עבור שחרורו.

יהודי גרמניה היו נכונים לפדות את רבם, אולם מהר”ם אסר עליהם זאת כדין התלמודי: “אין פודין את השבויים יתר על דמיהם”, כדי שלא להרגיל את השבאים לחטוף ולדרוש כופר.
מהר”ם נשאר כלוא כ – 7 שנים עד פטירתו.

רבים מחידושיו ותוספותיו חוברו בכלא.
תלמידו רבי שמשון בר צדוק קיבל רשות לבקרו, שם סידר לפניו את ספר “התשב”ץ”, שבו כלולים פסקי הלכות והנהגות מהמהר”ם.

מהר”ם עמד בקשר עם תלמידיו האחרים ושלח אליהם תשובות.
באחת מהן כתב: “טופסי גיטין אין בידי ולא ספר פסקים… ואם ימצא שהתוספות וספרי הפוסקים חולקים עלי בשום דבר – דעתי מבוטלת להם, כי מה לעני… שיושב חושך צלמות ולא סדרים זה שלוש שנים ומחצה, העני הנשכח מכל טובה, אסקופה הנדרסת…”.
מהר”ם נפטר בכלא.
כנקמה על סירובו להשתחרר בסכום מופרז, מנעו השלטונות הבאתו לקבר ישראל.

14 שנה אחר – כך הצליח רבי אלכסנדר זיסקינד וימפפן לפדות את עצמותיו, אחרי שנתן לשלטונות את כל הונו הרב.
בתמורה ביקש להיקבר סמוך למהר”ם וכך עשו בני הקהילה.
המהר”ם נקבר בכבוד בוורמס, ביום ד’ באדר ה’ס”ז (1307).

לספרי מהר”ם ולחיבורי תלמידיו נודעה השפעה רבה על הדורות שאחריו.
מהר”ם חיבר תוספות וחידושים ל – 18 מסכתות בתלמוד.
התוספות למסכת יומא בתלמוד שלנו, הן מפרי עטו.

כן כתב:
פירושים למשנה, סדרי “זרעים” ו”טהרות”;
הלכות בנושאים שונים: עירובין, ברכות, שמחות, שחיטה, הטמנה;
לקט מנהגים בענייני נישואין וכתובה;
כ – 1000 תשובות;
פיוטים;
ביאור למסורה.
כן נדפס ספרו “מחנה לוויה”.

תלמידו, רבי שמשון בר צדוק, חיבר את ספר “התשב”ץ”, הכולל קרוב ל – 500 מנהגים ופסקים משל המהר”ם.
רבי משה פרנס מרוטנבורג כתב את “ספר הפרנס”, על פי המהר”ם.

(אנציקלופדיה לבית ישראל)