רבי שלמה זלמן ליפשיץ’, בר רבי יצחק אייזיק, מחכמי פולין. מחשובי ומגדולי הפוסקים בדורו.
רבה הראשון של קהילת ורשה. גדול בתורה וחריף. איש ציבור ושתדלן.
נולד בפוזנן בשנת ה’תקכ”ה (1765). נפטר בוורשה בשנת ה’תקצ”ט (1839).
רבי שלמה זלמן נודע כאוהב ישראל. היה מקובל על גדולי הדור ומכובד גם בעיני שרים. עמד בקשרי מכתבים עם גאוני זמנו, כרבי עקיבא איגר, רבי יעקב מליסא ועוד.
תחילה כיהן כרבה של נאשלסק במשך כ – 15 שנה, ממנה עבר לפראגה הסמוכה לוורשה. כשהוכרזה ורשה לקהילה עצמאית, נתקבל בה לאב-בית-דין. יחסי ידידות הדוקים שררו בינו לבין רבי יצחק מאיר אלטר מגור, ה”חידושי הרי”מ”, והאדמו”ר הזקן מוורקי, יחד פעלו בעניינים ציבוריים חשובים ולא אחת עלה בידם לבטל גזירות קשות שנגזרו על ישראל.
לחם קשות נגד ה”משכילים” והמתבוללים בוורשה והתנגד להקמת “בית הספר לרבנים”.
ספריו “חמדת שלמה” – שאלות ותשובות וחידושים, כתובים ברוח למדנית עמוקה, והלימוד בספריו היה נפוץ עד לשואה.
זכה להערצה עמוקה מצד כל יהדות פולניה. לאחר פטירתו הכריזה קהילת ורשה על שלושים ימי אבל, ועל איסור לנשים לענוד תכשיטיהן בתקופה זו.