מחכמי ירושלים. רב ובעל מופת. נולד ברוסיה הלבנה בשנת ה’תרמ”ה (1885). נפטר בירושלים בט’ בניסן ה’תשכ”ט (1969). למד בישיבות סלוצק וואלוז’ין. בשנת ה’תרס”ה (1905) עלה לארץ-ישראל, התיישב בירושלים ולמד בישיבותיה. במשך עשרות שנים שימש כמשגיח רוחני בישיבת “עץ חיים”. התבלט במידת החסד ובאהבת ישראל שבו, ולמרות שבחייו הפרטיים ידע עוני ומחסור הקדיש ימים ולילות לעזרה לזולת. נודע כמי שעמל ועשה תמיד למען מוכים וסובלים ובמסירות נפש דאג להקל על סבלם של חולים ושבורי לב, כאח וכאב מסור ואוהב. בין השאר אימץ לעצמו את החולים ה”מצורעים” בבית החולים למצורעים בירושלים, שאושפוזו שם במצב קשה, מנודים ומובדלים מן החברה. הוא היה מכתת את רגליו אליהם ומבקרם בשבתות ובחגים ובהזדמנויות שונות. לפני קום המדינה, כשרבים מבני הישוב היהודי היו כלואים במחנות מעצר של השלטון הבריטי בתנאים קשים, נהג רבי אריה לוין לפקוד אותם בקביעות, גם בחום וגם בימות הגשם, עד אשר הפך לפטרונם ולאביהם הרוחני וכונה ” אבי האסירים”. שימש כסמל וכמופת לרבים, ובהשפעתו הרבה חזרו רבים לאמונה ולשמירת המצוות. (אנציקלופדיה לבית ישראל)  

פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים