מחכמי טורקיה. מגדולי הפוסקים בדורות האחרונים. מצודתו היתה פרושה על כל הקהילות. עמד בקשרים עם חכמי ישראל, ממזרח וממערב. נולד באיזמיר בשנת ה’תקמ”ח (1788). נפטר בשנת ה’תרכ”ט (1869). בן למשפחה מיוצאי גלות ספרד.

בשנת ה’תקצ”ז (1837). נתמנה אב-בית-דין באיזמיר. עלה למשרת “רב שני”, “מרביץ תורה”, “רב כולל”, עד שבשנת ה’תרט”ו (1855) נתמנה “חכם באשי” באיזמיר. בשל גילו המתקדם, הוקמה נגדו אופוזיציה קשה. הוא הודח, אך בלחץ המוני העם ובהתערבות המושל של העיר הוחזר לתפקידו ונפטר בסמוך לכך, יש אומרים מעוגמת נפש. 72 ספרים מפרי עטו נדפסו. ידוע כי עוד 57 חיבורים שכתב, נשרפו בשנת ה’תר”א (1841). מתוך 24 ספרים שחיבר בהלכה, מחציתם הינם ספרי שאלות ותשובות ובהם מאות רבות של תשובות להלכה. 12 חיבורים עוסקים בספרי המקרא. 10 – בענייני דרוש ומוסר. כן חיבר ספרים על מדרשי הלכה ואגדה, על זוהר וקבלה, על תלמוד בבלי וירושלמי. בין חיבוריו: “דרכי חיים”; “לב חיים”; “נשמת כל חי”; “נפש חיים”; “תורה וחיים”; “כף החיים”; “מועד לכל חי”; “חיים ושלום”; “ספר חיים”; “גינזי חיים”.

(אנציקלופדיה לבית ישראל)

פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר.