מגדולי הפוסקים בכל הדורות, נקדן, פרשן ורופא. נולד בקורדובה שבספרד בי”ד בניסן ד’תתצ”ה (1135). נפטר במצרים בכ’ בטבת ד’תתקס”ה (1204). (התאריכים לפי נוסח המצבה שבטבריה).

בילדותו למד תורה מאביו רבי מימון, שהיה דיין בעיר קורדובה וקיבל את תורתו מרבי יוסף אבן מגאש – תלמידו ויורשו הרוחני של הרי”ף (רבי יצחק אלפסי). בצעירותו רכש גם ידע רב במתמטיקה, באסטרונומיה, בפילוסופיה וברפואה. בתקופת השמד בשנת ד’תתק”ח (1148). כשיהודים רבים נאנסו להתאסלם, גלתה משפחתו מספרד ונדדה ממקום למקום עד שהתיישבה בעיר פאס שבמרוקו. באותה תקופה כבר החל לכתוב חלק מחיבוריו המפורסמים, ביניהם את פירושו למשנה, בשפה הערבית.

בשנת ד’תתקכ”ה (1165), לאחר שנשקפה למשפחתו סכנה בגלל פעילותו למען האנוסים, עזבה המשפחה את מרוקו ועלתה לארץ-ישראל. בשל המצב הקשה של היהודים שם, עברה המשפחה למצרים והתיישבה בפוסטט (קהיר העתיקה). הרמב”ם שימש כרב וראש הקהילה היהודית במצרים עד פטירתו. תיקן תקנות רבות ולחם בעוז נגד הקראים. לאחר שאחיו טבע בים באחד ממסעותיו, ויחד אתו ירד לטמיון כל רכוש המשפחה, נאלץ הרמב”ם לעסוק לפרנסתו כרופא. עד מהרה יצא שמו גם אצל הנוכרים והוא התמנה לרופאו של מושל מצרים.

חיבורו העיקרי של הרמב”ם הוא “משנה תורה” (נקרא גם “יד החזקה”) ובו 14 חלקים. בספר כינס את כל חומר ההלכה מכל מקורות חז”ל והגאונים וסידרו לפי עניינים, בלשון פסוקה וברורה, בלי דיונים וויכוחים ובלא ציון המקורות. בהקדמתו הסביר הרמב”ם את מטרת החיבור; “שתהא תורה שבעל-פה סדורה בפי הכל בלא קושיא ובלא פירוק”. הראב”ד (רבי אברהם בר דוד מפושקיירה) כתב על חיבור זה “השגות”, בהן חלק בלשון קשה על הרמב”ם. רבים מגדולי חכמי ישראל כתבו פירושים על החיבור, לגלות את מקורותיו וליישב את השגות הראב”ד. חיבר גם פירוש לששה סדרי המשנה, שבו ניתח ובירר את כלליה ופרטיה של כל משנה ומשנה. חשיבות רבה יש להקדמתו לסדר זרעים, בה סקר את מסורת התורה שבעל-פה, למן הנבואה ועד סוף תקופת התלמוד והגאונים.

כן כתב הקדמה מקיפה לסדר טהרות, בה סיכם את כל דיני טומאה וטהרה בסקירה מקיפה. וכן הקדמה למסכת אבות הנקראת “שמונה פרקים” והקדמה לפרק “חלק” שבמסכת סנהדרין. כן כתב ספר פילוסופי “מורה הנבוכים”- דרך למחשבה יהודית. כתב עוד חיבורים רבים, ביניהם:פירוש לשלושה סדרים בתלמוד, שחיבר עוד בנעוריו אך לא יצא לאור, “ספר המצוות” שבו בירר את הכללים על-פיהם יש למנות את תרי”ג המצוות, מנה אותן והסבירן, “אגרת תימן”. בשנת ד’תתקצ”ח (1238) התעורר פולמוס חריף בין גדולי הדור. כיצד להתייחס להשקפותיו של הרמב”ם בענייני אמונה ויסודות הדת, דבר שהביא לשריפת חלק מספריו. במרוצת הדורות התקבלו חיבורי הרמב”ם על-ידי כל קהילות ישראל. (מתוך אנציקלופדיה לבית ישראל)

פלאפון

הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!

בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות

השאירו תגובה

האימייל לא יוצג באתר.