רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תַצִּילֵנִי וְתִשְׁמְרֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים, שֶׁגַּם לֹא יִהְיֶה כֹּחַ לְשׁוּם אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם לִגְזֹל אוֹתִי כְּלָל, לֹא בְּיָדַיִם וְלֹא עַל־יְדֵי חֶמְדָּה, מִכָּל־שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יִהְיֶה לוֹ כֹּחַ לִגַּע בְּנַפְשִׁי חַס וְשָׁלוֹם, אוֹ בְּנֶפֶשׁ אִשְׁתִּי וּבָנַי וּבְנוֹתַי וְיוֹצְאֵי חֲלָצַי, רַק תִּתֶּן כֹּחַ לְנַפְשִׁי וּלְכָל הַנְּפָשׁוֹת הַתְּלוּיִים בִּי, שֶׁנִּזְכֶּה לְהִתְגַּבֵּר כְּנֶגֶד כָּל הַגַּזְלָנִים הָעוֹמְדִים עָלֵינוּ כְּרוֹצְחֵי נְפָשׁוֹת חַס וְשָׁלוֹם, לְהַכְנִיעָם וּלְהַשְׁפִּילָם עַד עָפָר. (ליקוטי תפילות חלק א’ תפילה סח-סט)