רבי שלמה אלישיב זצ”ל “בעל הלשם”

רבי שלמה אלישיב בר חיים חייקל מחכמי ליטא וארץ ישראל, מגדולי המקובלים בזמנו.

נולד בזאגר שבליטא בשנת ה’תר”א (1841). נפטר בירושלים בשבת כ”ז באדר ה’תרפ”ו (1929).

גם אביו וגם אימו התייחסו לצאצאי האר”י (רבי יצחק לוריא), אם כי משני ענפי משפחה שונים. עד גיל שלוש-עשרה למד תורה מפי אביו. אחר-כך גלה למינסק, שם למד תורה.

חי כאיש מן השורה ולא נשא משרת רבנות. בשנת ה’תרע”ה (1915) גורש עם קהילתו לרוסיה. בשנת ה’תרפ”ב (1922) התיישב בירושלים. נחשב מגדולי המקובלים ברוסיה בתקופתו. שיטתו הושפעה מתורתו של הגר”א (רבי אליהו) מוילנא ותלמידיו.

תורתו כונסה בספר “לשם שבו ואחלמה” (שעל שמו נקרא “בעל הלשם”), הכולל מספר ספרי קבלה: “ספר הקדמות ושערים”; “ספר הדעה”; “ספר הכללים”; “ספר חלקי הביאורים” – ביאור לספר “עץ חיים” לרבי חיים ויטאל. הערותיו והוספותיו לספר “עץ חיים”, הודפסו ביחד עם ספר זה. ספריו מהווים פירוש מקיף ושיטתי לתורת האר”י הקדוש, ונאמר עליו: “הרב הדומה למלאך ה’ צבאות, גאון עולם למופת ואות, רזי עולם בתורת אמת, לפניו הן פתוחות וגלויות, צדיק יסוד עולם”.

(אנציקלופדיה לבית ישראל)