רבי ראובן כץ בר שמעון, מחכמי ארץ ישראל רבה הראשי של פתח תקוה. נולד באולשן בשנת ה’תר”מ (1880). נפטר בי”ז במרחשוון ה’תשכ”ד (1963). לאחר שלמד בכמה מישיבות ליטא והיה מ – 14 התלמידים שייסדו את ישיבת סלוצק בראשות רבי איסר זלמן מלצר, הלך לווילנה ללמוד ב”קיבוץ” בנשיאותו של רבי חיים עוזר גרודז’ינסקי. נודע כ”עילוי מאולשני”. בשנת ה’תרפ”ג (1923) עבר לשמש ברבנות בסטוויסק.
על פי בקשת ה”חפץ חיים” (רבי ישראל מאיר הכהן מראדין) יצא בשנת ה’תרפ”ט (1929) לארצות הברית בראש משלחת הצלה למען הישיבות, שם נתמנה לרבה של ביון (ניו – ג’רסי) ושימש סגן נשיא אגודת הרבנים” של ארצות הברית וקנדה.
בשנת ה’תרצ”ב (1932) נקרא לשמש רבה של פתח – תקוה ועלה לארץ – ישראל. הוא נחלץ לעזרת ישיבת “פתח – תקוה – לומז’ה”, שהיתה שרויה במשבר קשה, עמד בראשה ועשאה לאחת המפוארות בארץ. היה חבר ב”ועד הישיבות”. מחיבוריו שנתפרסמו: “דגל ראובן” – שאלות ותשובות; “דודאי ראובן” – על התורה; “שער ראובן” – מאמרים שונים. (אנציקלופדיה לבית ישראל)