רבי אליעזר מנחם מן ש”ך בר עזריאל מחכמי ארץ ישראל. פוסק הדור. מנהיגם של כלל ישראל, שהנהיג את הציבור הליטאי בעולם כולו במשך שנים רבות. נולד בשנת ה’תרנ”ח (1898) בליטא. נפטר בט”ז בחשון ה’תשס”ב (2001).
בהיותו בן 7 נשלח ללמוד בישיבה בעיירה פוניבז’. בגיל 13 עבר לישיבת כנסת ישראל בעיירה סלובודקה. בהנהגת הישיבה עמד באותם הימים מייסדה ומורה דרכה, הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ”ל – הסבא מסלבודקה וממנו ינק הרב שך את דרך המחשבה והמוסר. בעקבות מלחמת העולם הראשונה נאלץ לנדוד ברחבי ליטא, עד שהגיע לישיבת סלוצק שבראשותה עמד הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ”ל והפך לאחד מתלמידיו המקורבים. כשרבי איסר זלמן פתח ישיבה בקלצק, עברו אליה תלמידיו המקורבים וביניהם היה הרב שך. בישיבת קלצק החל הרב שך לתת שיעורים לבני הישיבה.
באותה תקופה נשא לאשה את בת אחותו של רבי איסר זלמן מלצר. לאחר נישואיו המשיך הרב שך למשך תקופה קצרה ללמוד בקלצק ואחר עבר לשמש כמגיד שיעור וראש מתיבתא בישיבת נובהרדוק. בנובהרדוק התיידד הרב שך עם הגאון רבי חיים עוזר גרודז’ינסקי זצ”ל שהמליץ עליו בפני האדמו”ר מקרלין כמועמד ראוי לעמוד בראשות ישיבת קרלין. הרב שך עבר לכהן כראש ישיבת קרלין.
בשנת ה’תש”א (1941) הצליח להימלט מליטא הכבושה בידי הרוסים, עוד לפני שנכבשה בידי הנאצים, ועלה לארץ ישראל. בהגיעו לארץ ישראל הצטרף הרב שך לעשייה התורנית והחל משמש כר”מ בישיבה בתל אביב, אך עד מהרה עזב את תפקידו בה בעקבות הוראתו של הגאון רבי אברהם ישעיהו קרליץ זצ”ל “החזון איש”. לאחר מכן נענה לבקשת רבי איסר זלמן מלצר ופנה להרביץ תורה בישיבת הדרום בעיר רחובות אותה ייסד בנו של רבי איסר זלמן. הישיבה הוקמה כיד ושם לישיבת קלצק שנחרבה באירופה.
לאחר מספר שנים עבר הרב שך לכהן כר”מ בישיבת לומז’א בפתת תקוה. בשנת ה’תשי”ב (1952) התמנה לראש ישיבת פוניבז’ בבני ברק. בראשות ישיבת פוניבז’ צמח הרב שך למנהיג ומורה דרך לפלג הליטאי של היהדות החרדית בעולם כולו.
הרב שך היה מקורב ביותר לרבי יצחק זאב הלוי סולובייצ’יק זצ”ל שטען שיש להימנע מכל התערבות בנעשה במדינה ולהתבדל לגמרי מהציונות ומוסדותיה. הרב שך ראה צורך להתערב בפוליטיקה הישראלית וזאת על מנת לדאוג לייצוג הולם של היהדות החרדית ולמניעת רמיסת היהדות על ידי מוסדות המדינה. למרות זאת החזיק הרב שך בדעתו של הרב מבריסק כי דרך הציונות היא פסולה ואסורה ויש להיבדל ממנה ככל האפשר. בנוסף ניהל הרב שך מאבק נגד דעות לאומיות ומשיחיות למיניהן. במסגרת פעילותו הציבורית דאג לחינוך. כיהן כנשיא החינוך העצמאי, דאג לקדם את מעמד הציבור הספרדי, פעל להקמת כלי ביטוי לעולם התורה – “יתד נאמן”, עודד את הקמת “שארית ישראל” כגוף מרכזי לעניני כשרות, יסד את “דגל התורה”, כגוף המרכז את הפעילות הציבורית של בני התורה במישור הפרלמנטרי והמוניציפלי. למרות מעורבותו המסיבית יחסית של הרב שך בפוליטיקה ובהנהגה לא מנע ממנו הדבר לעסוק בתורה.
הרב שך עמל רבות על ספרי הרמב”ם ואף הוציא כבר בחייו את חיבורו “אבי העזרי” העוסק בדברי הרמב”ם. מאמריו ומכתביו כונסו לספרי “מכתבים ומאמרים”. לאחר פטירתו הוציאו תלמידיו ומשפחתו עוד ספרים רבים ובהם דברי תורה ומוסר, אותם כתב הרב ש”ך בעצמו ותלמידיו שומעי לקחו, ביניהם : “יגיעת ערב” , “משנת רבינו” ,”שעורי רבינו אבי העזרי”,”ספר הגליונות”,”מחשבת זקנים”, “מחשבת מוסר”,”מראש אמנה”. (אנציקלופדיה לבית ישראל)
הצטרפו לקבלת עדכונים מערוץ התורה בוואטסאפ או בטלגרם שלכם!
בערוץ התורה נשלחים מדי יום לאלפי יהודים ברחבי העולם תכנים נפלאים וייחודים, קצרים וקולעים במיוחד שלא יתפסו לך את כל היום, מעט הכמות ורב האיכות