רבי אורי מסטרליסק זצ”ל

רבי אורי בר פנחס מסטרליסק (השרף) אדמו”ר בדור השני והשלישי לחסידות. הצטיין בכוחות נפש גדולים ובהתלהבות עצומה. נפטר בכ”ג באלול ה’תקפ”ו (1826).

סלל דרך חדשה בחסידות בהתנגדו ל”מופתים”. תפילותיו נאמרו בלהט ובסערת הנפש, ומכאן כינויו “השרף”. נולד בעיר יאנוב לבעל מלאכה עני. למד תורה אצל גדולי החסידות כרבי אלימלך מליז’נסק ורבי ייבי מאוסטרהה, אך חש שלא מצא רבי לפי “שורש נשמתו”, עד שבא אצל רבי שלמה מקרלין, בו ראה את רבו המובהק, וממנו ספג את עיקר תורתו. היה גדול בתורה וחכם בחסידות, בעל השגות ומדרגות נאצלות. שנא את הממון ואת העושר. רוב חסידיו היו עניים. דרש מתלמידיו דרגה גבוהה של מוסריות, הנהגה בדרכי החסידות ותיקון המידות.

בין גדולי תלמידיו נחשבו רבי שלום רוקח מבלז, רבי צבי מרימנוב, רבי יצחק אייזיק מזידיטשוב ועוד. מסופר עליו, שבכל יום קודם התפילה היה נפרד מאשתו ומבני ביתו, פן ימות באמצע התפילה מרוב התלהבות. כה גדלה דבקותו בבורא, עד שאמר כי בשעה שאומר תורה ברבים אינו מרגיש כלל שהוא מדבר באוזני אנשים, אלא מכוון את מחשבתו לבורא יתברך, עד שלא אכפת לו אם גם אנשים מקשיבים באותה שעה. דברי תורתו לוקטו בספר “אמרי קודש”. לאחר מותו ירש את מקומו רבי שלמה בנו, אך לאחר ארבעה חודשים נפטר אף הוא, כשנפשו יוצאת מכיסופים לאביו. (מתוך אנציקלופדיה לבית ישראל)