אמורא בבלי בדור השלישי-רביעי. הוא אבא בר מניומי. נקרא גם על שם אמו, כנראה משום שהודות לסגולה שעשתה לו אמו, נתרפא מנשיכת כלב שוטה (יומא פד א). היה תלמידו של רב יהודה (שבת קכא, ב). מצינו ששאל מאביי (ביצה כב, א) בא לנחם את רב באבלו (מו”ק כו, ב). (מתוך אנציקלופדיה לבית ישראל)
[scrolling_box title=”עוד באמוראים” display=”tag” tag=”3472″]