יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה’ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעַזְרֵנִי לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ בֶּאֱמֶת רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אַתָּה יָדַעְתָּ גֹּדֶל הִתְרַחֲקוּתִי מִמְּךָ עַל־יְדֵי עֲווֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי הָרַבִּים וְהָעֲצוּמִים מְאֹד עַד גָּבְהֵי שָׁמַיִם, עַד אֲשֶׁר אֵינִי יוֹדֵעַ שׁוּם דֶּרֶךְ אֵיךְ לָשׁוּב אֵלֶיךָ, כִּי גַּשְׁמִיּוּת עֲכִירַת הַחֹמֶר וְתַאֲווֹתָיו הָרָעִים נֶאֱחָז וְנִדְבָּק בִּי מְאֹד, וְדַעְתִּי נִתְעַרְבֵּב וְנִתְעַכֵּר וְנִתְגַּשֵּׁם מְאֹד. (ליקוטי תפילות חלק א’ תפילה עב)