אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם רוֹפֵא חִנָּם, רְפָאֵנִי נָא בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ וּרְפוּאַת הַגּוּף, “רְפָאֵנִי ה’ וְאֵרָפֵא הוֹשִׁיעֵנִי וְאִוָּשֵׁעָה כִּי תְהִלָּתִי אָתָּה” רְפָאֵנִי וְאָסְפֵנִי מִצָּרַעְתִּי וּמַהֵר לְהַפְשִׁיט מֵעָלַי, גּוּפִי הַמְּצוֹרָע, וְהַלְבֵּשׁ אוֹתִי בַּחֲסָדֶיךָ גּוּף קָדוֹשׁ מִגַּן עֵדֶן וְעַל יְדֵי זֶה יִתְרוֹמֵם מַזָּלִי וְאֶזְכֶּה לְעוֹשֶׁר, וּבְבִרְכוֹתֶיךָ תְבָרְכֵנִי וְתַשְׁפִּיעַ לִי עֲשִׁירוּת גָּדוֹל בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה וְיִתְחַזֵּק יִצְרִי הַטּוֹב, וְתָסִיר לֵב אֶבֶן מִבְּשָׂרִי וְתִתֶּן לִי לֵב בָּשָׂר, וְיִתְבַּטֵּל הָעַצְבוּת וְהַלֵּיצָנוּת הַבָּאִים מִמָּרָה שְׁחוֹרָה וְיִתְבַּטֵּל מֵאִתָּנוּ הָעֲנִיּוּת וְהַדַּחֲקוּת, כִּי “כָּשַׁל כֹּחַ הַסַּבָּל” שֶׁל הָעֲנִיּוּת וְהַדַּחֲקוּת שֶׁל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, בִּפְרָט גֹּדֶל הָעֲנִיּוּת וְהַדַּחֲקוּת שֶׁל הַכְּשֵׁרִים הַחֲפֵצִים לִכְנוֹס בְּדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ בֶּאֱמֶת רַחֵם עָלֵינוּ בַּחֲסָדֶיךָ הַנִּפְלָאִים. (ליקוטי תפילות חלק ב’ תפילה מב)