אמורא בבלי בדור המעבר שבין התנאים לאמוראים. מחכמי בבל בדורו. אביו ורבו של האמורא שמואל ומכאן כינויו “אבוה דשמואל” (ברכות יח, ב). בכל התלמוד הבבלי מובא שמו המלא רק שלוש פעמים ובשאר המקומות הוא מכונה “אבוה דשמואל” מפני שבנו שמואל היה גדול ממנו בתורה (ספר האשכולות, מקואות נ”ט).
עמד בקשרי הלכה עם רבי יהודה הנשיא ונשאל שאלות בהלכה על-ידי חכמי ארץ-ישראל (ב”מ צ, א). ביקר בארץ-ישראל ולמד שם תורה מפי רבי ( ירושלמי, ר”ה ג, ו). למד עם האמורא לוי בר סיסי כשירד לבבל (ב”ב מב, ב) וזכו שניהם יחד לגילוי שכינה (מגילה כט, א). נראה שהאריך ימים וחי אף בימי רבי יהודה נשיאה נכד רבי (יבמות קטו, ב).
עסק בסחר המשי. היה עשיר ונחשב בין ראשי העיר היהודית נהרדעא. נתמנה פרנס על יתומים וטיפל בפדיון שבויים (ביצה טז, א). היה חסיד, זהיר בצדקה ומתנהג לפנים משורת הדין. מסופר כי רבי יהודה בן בתירא בא אליו לקנות משי, בעיר נציבין, אבל לא היה כסף בידו. רבי אבא מכר לו בהקפה, באמרו שדיבורו של רבי יהודה בטוח יותר מכסף. על כך אמר לו רבי יהודה: אתה האמנת בדיבורי, תזכה להעמיד בן כשמואל הנביא, שכתוב בו “וידע כל ישראל כי נאמן שמואל” (ילקוט שמעוני, שמואל א’ רמז ק). עוד מסופר עליו שמצא חמורים משוטטים בשדות והחזירם לבעליהם, לפנים משורת הדין, אחרי שטיפל בהם למעלה משנים עשר חודש (ב”מ כד, ב ובתוס’ שם). חינך במידותיו את שמואל בנו (ירושלמי, סוף פאה), שהיה תלמידו (זבחים כו, א). גם את בנותיו הדריך בדרכי המוסר (שבת סה, א). (מתוך אנציקלופדיה לבית ישראל)
[scrolling_box title=”עוד באמוראים” display=”tag” tag=”3472″]