רבי שמואל אליעזר אידל’ס זצ”ל (מהרש”א)

רבי שמואל אליעזר אידל’ס בר יהודה הלוי (מהרש”א) מחכמי פולין, מגדולי מפרשי התלמוד ומרביצי התורה.
שמו יצא למרחקים כגאון הדור.

נולד בקרקוב בשנת ה’שט”ו (1555) – נפטר באוסטרהה בה’ בכסלו הש’צ”ב (1631).

למד ולימד בעיר פוזנה.

חותנתו מרת אידל, אשת רבי משה אשכנזי היילפרין, דאגה לפרנסתו ותמכה בתלמידיו הרבים במשך עשרים שנה, ועל שמה נקרא אידל’ס.
במותה נאלץ לקבל על עצמו רבנות, וכיהן בערים חלם, לובלין ואוסטרהה, שם כיהן עד סוף ימיו וייסד ישיבה גדולה ומפורסמת, אליה זרמו אלפי תלמידים.

היה ראש המדברים בוועד ארבע ארצות, וכל גדולי הדור בארו עמו במשא ומתן של הלכה.
היה חתום על תקנה שאסרה קניית משרות רבניות בשכר, ותיקן תקנות רבות לחיזוק היהדות.

מהרש”א פירש את התלמוד בעמקות ובחריפות.
חיבורו “חידושי הלכות”, פירוש סוגיות התלמוד על מפרשיהן, רש”י ותוספות, נספח לכל מהדורות התלמוד, והוא אחד מן הספרים המפורסמים בישראל ונחשב לספר יסוד בפרשנות האחרונים.

ספרו “חידושי אגדות”, ביאור מקיף וחריף של אגדות התלמוד, נחשב לספר יסוד בפרשנות האגדה.
נדפס בתוך ספרו “חידושי הלכות” וכן סביב ספר “עין יעקב”.
בהקדמתו כתב, שמאהבת הקיצור לא יאריך בדברים, ואכן קיצר במקומות רבים עד שפעמים קשה לרדת לסוף דעתו.
הספר שנתקבל על ידי כל גדולי הדור, שימש לפלפול וחידוד התלמידים, והיה מורה דרך ללימוד התלמוד בדרך ההגיון.
הגאון רבי יונה לנדסופר (בעל “מעיל צדקה”) אמר עליו: “רוח אלקים דיבר בו, כי מבלעדי השגת רוח הקדש אי אפשר שיעשה אדם ספר בדומה לזה”.
עוד אמרו עליו, שדבריו “מיוסדים על אדני השכל ויסודות חזקים, וכל הרוחות שבעולם לא יניעו ולא יזיזנו ממקומו, וכל החולק עליו כחולק על השכינה”.

חיבר גם מספר סליחות על מצבתו נחקק; “איש קדש, מופת הדור, שמעו יצא ממזרח שמש עד מבואו, האיר עיני חכמי ישראל בחיבורו הגדול”.

(מתוך אנציקלופדיה לבית ישראל)